האם אנחנו משווים בין הילדים, מקבעים תפקידים או מעודדים תחרות? האם אנחנו נותנים בלי כוונה יחס שונה לכל אחד מהילדים בשל מיקומם במשפחה? אילו משפטים

איך מגיעים בשלום ובזמן לארוחת החג, איך צולחים את הקיטורים והביקורת של המארחת, ואיך מתמודדים עם ילדים שעלולים להירדם על הצלחת… רוני לנגרמן־זיו החגים הם

ילדים מטבעם רוצים לעשות בעצמם כמו הגדולים, בעוד אנחנו, עם כל הכוונות הטובות, לפעמים עוצרים בעדם: אנחנו חרדים ומגוננים, עוטפים ומפנקים, ושכחנו שתפקידנו להכין אותם

האם אתם מוצאים את עצמכם עושים בשביל הילדים גם דברים שלא מתאים לכם, רק כדי שיהיו בשקט ולא יאכלו לכם את הראש? אם אתם טיפוסים

בעידן הרשתות החברתיות החיים שלנו חשופים, ואנחנו חשופים כל הזמן לחיים של אחרים. או לפחות כך נדמה לנו. מה זה עושה לנו כשאנחנו למעשה רואים

לא צריך להיות מושבניקים רוחניקים כדי להיות קצת יותר ירוקים, גם למשפחה עירונית ממוצעת יש הרבה דרכים פשוטות לתרום לסביבה. למה זה חשוב כל כך

אם אתם מוצאים את עצמכם בשורות הבאות, אתם בחברה טובה: נדיר למצוא הרמוניה מושלמת בין דור ההורים לדור הסבים. חילוקי דעות יש תמיד, ולכל משפחה

"למה את לא מרשה לו?!"; "למה אתה לא עוזר לי?!" – תלונות וטרוניות אין־ספור נזרקות לאוויר בין בני זוג שמגדלים יחד ילדים. אפשר לומר שזוגיות

הלימודים הם אחד הגורמים העיקריים למריבות בין הורים לילדים בגילאי בית הספר. של מי האחריות ללימודים? איך מרימים מוטיבציה? ולמה החיים הם בית ספר?  

"תבקש סליחה!", "תבקשי סליחה!" אנחנו דורשים מהילדים כשעולה חשש שמישהו נפגע מהם. אז רגע לפני הפעם הבאה שאנחנו באים בדרישה לסליחה – נעצור את האוטומט