הילד שלנו חוזר הביתה בפרצוף נעלב: “הוא לקח לי”, “היא עשתה לי”, “היא אמרה לי”, “הם לא שיתפו אותי” – ואנחנו מתכווצים מבפנים: איך מישהו

יותר משאנחנו חוששים להצלחת ילדינו בלימודים, אנחנו דואגים למצבם החברתי. ומה אם לא יקבלו אותם? ומה אם ידחו אותם? הורים רבים סוחבים מילדות חוויית חרם

שאלה: הילד מוזמן למסיבה פרטית, שלא כל הכיתה הוזמנה אליה. לשלוח אותו כדי לא להעליב את המזמין, או לא לשלוח כדי להפגין סולידריות אם אלה

האם המשפט שבכותרת קופץ גם לכם מהפה כשהילד רוצה לעשות משהו ש”כולם”? או שאתם מנפגעיו וגורסים “הילד שלי יקבל מה שהוא רוצה”? ומי ימצא בכל

כולנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מקובלים בחברה, וגם שילמדו היטב. האם זה או להיות חברותיים או ללמוד? האם החברים מפריעים ללימודים, או דווקא עוזרים? איך