כשאנחנו הורים זה אוטומטית קודם כל הילדים. אחר כך העבודה. כי צריך איכשהו לממן את כל האושר הזה. ובית נורמלי, שיהיה איפה לגור ולגדל ולשחק ולארח. ואז אני, כי אמרו לי שצריך להשקיע בעצמי. 
והזוגיות? לכו תחפשו אותה בתוך ערמות של תשלומי ארנונה, ועד גן, הרשמה לחוגים, אישורי בריאות, משכנתא ושאר התחייבויות. הזוגיות אחרי כך וכך שנות פלוס כך וכך ילדים נדחקת אצל רובנו לסוף הרשימה. ולשם אף פעם לא מגיעים.
בשיחות חברים בדרך כלל לא מדברים על זה. אנחנו בדרך כלל מתגאים בדברים הטובים. אף אחד לא מדבר על מה שקורה מאחורי הדלת הסגורה. אפילו הילדים, שעדים לכל זה מעל ראשם, מאחורי גבם, ומרגישים חזק את המתח בין ההורים באווירה המשפחתית – בדרך כלל מבינים שהשתיקה יפה לחכמים.
בקליניקה הדברים צפים. “מאז הלידות הוא מסתכל עליי אחרת, ברור לי שאני כבר פחות מושכת…”, “אנחנו יחד רק מתוך הרגל… זו לא באמת אהבה. לא ככה רציתי…”, “אני מוצאת את עצמי ‘עושה לו טובה’. אני שונאת את זה, אבל זה עוד וי ברשימת המטלות…”
אני מאמינה שזוגיות היא חלק בלתי נפרד ממדד האושר שלנו. וחלק בלתי נפרד מהמשפחה ומההורות שלנו. היא היסודות שעליהם נבנה הבית. והיא המודל לילדים שלנו.

בעיניי, הורים מאושרים מגדלים ילדים מאושרים, פשוט כמו שזה נשמע. אם אנחנו אומללים יחד (או לחוד), יהיה קשה לילדים שלנו למצוא את האושר שלהם. וכל זה כמובן לא אומר שאי אפשר לגדל ילדים מאושרים כשאנחנו לא בזוגיות. אבל אם בחרנו לגדל ילדים בצוותא, בואו נשקיע בזוגיות שלנו.

כמדריכת הורים, מאמנת אישית ומגשרת מוסמכת, אשמח לעזור לכם לחזור לאושר גם בזוגיות שלכם