רוני לנגרמן זיו מה עובר על המתבגרים שלנו בתקופת הקורונה? איך אנחנו כהורים מגיבים באוטומט להתנהלויות שלהם בכל התחומים (חברתי, לימודי, רגשי, וכמובן מסכים), ואיך

חשבתם פעם לשבת לפגישה אישית עם הילד שלכם? לשמוע מה באמת הוא חושב ומרגיש? החופש הגדול מאפשר לנו זמן רגוע לשבת יחד, להקשיב, לדבר, לשתף.

אנחנו אוהבים להתגאות בילדים שלנו. אבל חשבתם פעם כמה חשוב שגם הם יהיו גאים בנו? רוני לנגרמן זיו האסימון נפל לי תוך כדי הליכת ערב

אנחנו מתים שהילדים ייצאו קצת מהמסכים ויחוו ילדות כמו שאנחנו חווינו – של חברים וכדורגל. אבל הם חיים במאה ה-21 ונולדו עם הטאץ' סקרין ביד…

כשהיינו ילדים, ראינו בסרטים ובסדרות הנעורים את נשפי סיום התיכון האמריקניים ורצינו גם. האם אנחנו מתחייסים לנשפי הסיום (הפרום) של ילדינו כהתגשמות החלום? רוני לנגרמן

רוני לנגרמן זיו להורים שלי,נראה לכם שאני עצלן ובטלן, גרגרן וזללן, ואולי גם קצת כפוי טובה; אבל לפני שתתחילו להטיף, לנאום, לאיים ולהעניש, אני רוצה

רוני לנגרמן זיו לדעת שעשינו כמיטב יכולתנו: ברור שאני לא צריכה להגיד לכם כמה חשוב ללמוד למבחן, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו מתהלכים בתחושה שיכולנו

אנחנו חיים בתקופה לא פשוטה ממילא של התמודדות עם לחצי הקורונה, ובתוך כל זה לגשת לבחינת הבגרות במתמטיקה הנחשבת למלחיצה ביותר – זה בכלל לא

מה עובר על הילדים שלנו פתאום, שברגע שינו את עורם? מה עובר עלינו בתקופה הזו? ומי הם זקוקים שנהיה עבורם? רוני לנגרמן זיו האם אתם

אז איך קוראים לקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם – "שבט לוי", "לה פמילייה" או "המשפוּחה"? כולנו בווטסאפ כל הזמן. טוב או רע? השאלה מה אנחנו עושים