איך להשאיר את התינוק בפעוטון בלי לבכות כל הדרך הביתה?
אני זוכרת את היום הראשון שלו בגן. הפקדתי אותו בידיים רועדות בידיי המטפלת, שעשתה לי פרצוף של מי שראתה מאות אמהות ירוקות ורועדות כמוני, הפטירה משהו כמו “הוא יהיה בסדר, תחזרי בעוד שעתיים”, והמשיכה לענייניה. יצאתי החוצה ועמדתי עוד כמה דקות מחוץ לשער הגן, מנסה לשמוע אם הוא בוכה, כשלגמרי ברור שאין לי מושג את הבכי של מי שאני שומעת, ושאני מבפנים בוכה יותר. אז איך משאירים את התינוק בפעוטון וממשיכים את היום בלב שקט?
לסמוך על עצמנו שבחרנו את הטוב ביותר. סביר להניח שעשינו סבב גנים/ מטפלות נרחב באזור, בדקנו את הגננת והצוות, את מבנה הגן – אם שום דבר לא מסוכן, אם האוכל מתאים, אם הצעצועים נאים בעיניינו, והצלבנו המלצות של הורים מכל הכיוונים. אחרי עבודת מחקר כל כך מעמיקה, אנחנו יכולים בהחלט לסמוך על עצמנו שבחרנו עבורו ידיים טובות.
לסמוך על עצמנו שעשינו את ההחלטה הנכונה. בין אם התינוק כבר גדל, בין אם עלינו לחזור לעבודה, או מכל סיבה שבגללה החלטנו שהגיע הזמן להכניס אותו למסגרת – זו ודאי ההחלטה הנכונה. בעיקר משום שילד לומד הרבה יותר טוב על העולם ואיך לנהוג בחברה כשהוא יחד עם בני גילו – קבוצת השווים: לומד להסתדר, לומד לחלוק, לומד תור ודחיית סיפוקים, לומד שלא הכל תמיד שלו, לומד מיומנויות בסיסיות של תקשורת ושיתוף פעולה ההכרחיות להמשך צמיחתו.
לסמוך על הילד שלנו. הוא אמנם תינוק קטן ותלוי לגמרי במבוגרים סביבו, וזה אולי נשמע קצת מצחיק לדבר על האפרוח שלנו במונחים של “לסמוך עליו”, אבל בשבילנו זה תרגול בשחרור: אם נסמוך עליו שיסתדר בפעוטון בגיל שנה, נסמוך עליו שיסתדר בגן חובה בגיל חמש, ובבית הספר היסודי בגיל שבע. זה מתחיל מאפס.
לסמוך על הגננת. לסמוך זה אומר לא להתקשר לגן כל דקה, וגם לא כל שעה. כשהגננת מדברת איתנו בטלפון זה פחות זוג עיניים על הילדים שלנו. לסמוך עליה שהיא תתקשר אלינו אם יקרה משהו, ולגייס את כל הסבלנות שלנו ולחכות לסוף היום לשמוע את הדיווח המלא.
לסמוך על הקצב. בדרך כלל המשפחתונים והגנים מציעים לקלוט את הילדים באופן הדרגתי – ביום הראשון שעתיים, ביום השני ארבע שעות וכן הלאה. לרוב נישאר בבית בימים הראשונים, נהיה זמינים לכל קריאה. בשעות האלה רצוי להעסיק את עצמנו בפעילות מהנה עם אדם אהוב, למשל לצאת לקפה עם חברה, ולחלוק חששות וחוויות, לפרוק רגשות ואף לצחוק על זה קצת.
לחשוב חיובי. מכירים את המושג “נבואה שמגשימה את עצמה”? ובכן, זה תופס גם כאן: אם נחפש את הדברים השליליים בגן – נמצא את כל הסיבות להוציא משם את הילד שלנו; אם נכוון את הזרקור אל הדברים החיוביים (וזה דורש קצת לאטום את האוזניים מפני הביקורות של ההורים שלא מרוצים, ותמיד יש כאלה) – נראה את הטוב שבמקום, נבטח בו, ונשדר גם לילד שאנחנו שולחים אותו למקום הכי טוב בעולם אחרי הבית.
הכתבה פורסמה באתר אורבן מאם של טיים אאוט 2.10.2014
