מה זאת אומרת? נכון, אתם לא אמורים לצאת מעורכם ולהיות אנשים אחרים, אבל אתם יכולים לחשוב קדימה, כדי לחשב את המסלול להורות שנכונה לכם כבר מעכשיו
רוני לנגרמן זיו
השלימו את המשפט – אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו….
- כמונו
- מאושרים
- מצליחנים
- אנשי היי-טק
- עצמאים
- כמו שהם רוצים להיות
אפשר בהחלט להקיף כמה תשובות נכונות ואפשר גם להוסיף עוד תשובות לרשימה, אבל האם פעם עצרתם לחשוב על זה לעומק? בעצם, למה זה חשוב? כי כשאני יודעת את היעד, אני יכולה לכוון מסלול. וכמו הווייז, לחשב מסלול מחדש עם כל שינוי, כשהיעד תמיד לנגד עיניי.
למשל, אם אני רוצה שייצא לי ילד ממש מפונק, כל מה שאני צריכה זה לקנות לו כל מה שהוא רוצה ואף פעם לא לומר לו “לא”; אם אני רוצה ילד תלותי, כל שעליי לעשות הוא לעשות עבורו את כל מה שהוא יכול כבר לעשות בעצמו (מלשרוך את נעליו דרך לפנות לו את הצלחת מהשולחן ועד להכין לו את השיעורים); אם אני רוצה ילד שבטוח שהוא מלך העולם, עליי להלל אותו בלי סוף ועל הדרך להשמיץ את כל האחרים… עכשיו קצת יותר ברור למה זה חשוב?
מה אני מאחלת לילדי?
הכותרת המפוצצת-משהו “חזון הורי” כוללת למעשה את סל הדברים שאנחנו מאחלים לילדינו, ומדי תקופה אנחנו יכולים לעדכן את הסל הזה. ברור לנו כמובן שילדים זה לא שטאנץ, וגם אם תהיה לנו אג’נדה חינוכית סדורה כל ילד ייצא אחרת, כי יש גורמים נוספים במשוואה, ביניהם תורשה, סדר הלידה והשפעות הסביבה. אבל כדאי לנצל את ההשפעה במקומות שבהם יש לנו אותה.
אם אנחנו יודעים לאן אנחנו מכוונים, קל לנו יותר לדעת לאן ללכת.
שוב, למה זה חשוב? רבים מאיתנו מוצאים את עצמנו “מזגזגים” – פעם מוותרים לילד, פעם כועסים עליו, פעם מענישים ופעם מתעלמים – מאותו מעשה בדיוק, תלוי במצב הרוח שלנו. כשההורה משדר חוסר יציבות, הילד תמיד ינסה להשיג את מבוקשו. לכן חשוב שתהיה לנו אסטרטגיה ברורה, ולשם כך חשוב שיהיה לנו כיוון ברור.
איזה ילד אני רוצה לגדל?
לכן גם כל כך חשוב לנסח לעצמנו, בכתב או בשיחה שקטה עם בן הזוג (או עם עצמנו), איזה ילד אנחנו רוצים שיהיה לנו. בואו נתרגל את זה כמו קודם, והפעם בחיוב. נאמר שהחזון ההורי שלי מורכב מערכים כמו: עצמאות, אחריות, שיתוף פעולה, משפחתיות וביטוי אישי; אם כך, החינוך שלי וההתנהלות היומיומית שלי אמורים לייצג את הערכים האלה, בכוונה ובתקווה שהילד יאמץ אותם אל חייו. למשל, עצמאות: אם אעודד את הילד לעשות דברים חדשים בעצמו שיובילו אותו לעצמאות, ולא אעשה אותם עבורו; אחריות: אם אתן לו תחום אחריות על נושא שקשור אליו (למשל, שיעורי בית) ועל נושא שקשור לבית (למשל, להוציא את הכלב) ואעודד אותו על כך עם ציון הערך המפורש (לא רק “כל הכבוד” או “תודה”, אלא “איזה ילד אחראי אתה”).
ילדים רואים – ילדים מחקים
חשוב לשים דגש על ההתנהגות – ולא רק על המילים. קוראים לזה מודלינג: להיות מודל לחיקוי של הדבר שאנחנו רוצים להעביר. למשל, אם חשובה לנו משפחתיות ואנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו אחים קרובים זה לזה וקרובים גם אלינו, אבל אנחנו מצדנו מתבאסים לפני כל מפגש משפחתי או נמצאים בריב שלא נגמר עם האחים שלנו – ובכן, ילדים רואים – ילדים מחקים; או אם אנחנו רוצים שהילד יהיה מנומס אבל בעצמנו מסננים קללה עסיסית מדי פעם – ובכן, ילדים רואים – ילדים מחקים; או אם אנחנו רוצים שהילד יהיה נדיב, אבל כשמישהו מבקש מאיתנו משהו אנחנו מתחמקים בתירוצים שונים, ובכן, ילדים רואים – ילדים מחקים. וכן הלאה.
כמובן, אין הבטחות שהילד ישכפל את ההתנהגות שלי, אבל כמו בקליעה למטרה – אם נכוון למטרה יש סיכוי גבוה יותר שנפגע בה מאשר אם נכוון לצד השני, נכון? אז תנסו את זה בבית!
הכתבה פורסמה באתר אורבן מאם של טיים אאוט, 22.7.2014
