אנחנו אוהבים להתגאות בילדים שלנו. אבל חשבתם פעם כמה חשוב שגם הם יהיו גאים בנו?
האסימון נפל לי תוך כדי הליכת ערב נדירה, שסוף-סוף הבאתי את עצמי לצאת אליה באוויר הנעים שמבקר לקראת ערב, ומזכיר שעוד מעט אחרי החגים ויתחדש הכל. הבנתי כמה חשוב שלא רק אני אהיה גאה בילדים שלי, אלא שגם הם יהיו גאים בי. פתאום נזכרתי במשפט שאמר לי בני כשחזר מבית הספר, על כך שהוא שיתף את המורה שלו במשהו שסיפרתי לו אתמול על עצמי. כששמעתי את הגאווה וההתלהבות בקולו, לבי התרחב. הבן שלי גאה בי. הרגשתי קצת כמו יונה ששולחים וחוזרת עם עלה זית, או דובדבן.
לא בטוח שאזכור את האפיזודה הקטנה הזו בעתיד, אבל זה זרע שאני מקווה שינבוט. כי העתיד של אותה גאווה, חשוב לא פחות – ולעתים הרבה יותר, מההווה שלה. עכשיו אבא שלהם ואני עוד נהנים מאוד מלהתגאות בהם – זה בפני זו, בפני בני המשפחה המורחבת ובפני חברינו, בכל הזדמנות. הילדים הם הרי סוג של שלוחה שלנו בעולם, ואנחנו גאים בהם אפילו יותר מאשר בעצמנו – כמה הם גדולים/ חכמים/ יפים/ אחראים/ רצינים/ שובבים/ אוהבים… (אל תמחקו, כי אין מיותר). אבל הגאווה שלהם בנו תעמוד במבחן הזמן.
למה הכוונה? אני מסתכלת עלינו, בני הדור שהיום הם הורים. האם אנחנו גאים בהורים שלנו – על מה שהם השיגו בחיים? על דרך החינוך שלהם אותנו? על דרך ההתנהלות שלהם? על הבחירות שעשו? על אופן ההתמודדות שלהם עם מצבים?
אני לא מבטלת אפשרות לביקורת או טענות שיש למי מאיתנו על הורינו – בכל זאת הזמנים השתנו, ועימם דרכי החינוך, הנורמות והתקשורת. נסו לנטרל את זה רגע ותשאלו את עצמכם בכנות – האם אתם גאים בהורים שלכם? לא רק מכבדים אותם או קופצים לביקור “כי חייבים”, האם אתם ממש גאים בהם? (ולידיעת ההורים הפרטיים שלי שבטח קוראים את זה: התשובה היא כן).
ובהמשך לכך – איך אתם רוצים שהילדים שלכם יסתכלו עליכם כשהם יגדלו? ואל תגידו “אנחנו כבר חוסכים לפסיכולוג כי הם בטוח יצטרכו”. כמו שאפשר להתחיל לשים כסף בצד לחיסכון, אפשר להפקיד גם בבנק הרגשות (ותודה לסטיבן קובי על הביטוי המדויק).
הבעיה היא שזה הרבה יותר קשה. כאן אין דרכי קיצור ואת זה אי אפשר לקנות בכסף, אבל אפשר להשקיע בשני האפיקים הבאים, רק קחו בחשבון שהשני לא פחות פשוט מהראשון:
א. אם תהיו גאים בהם – אתם מעלים את הסבירות שהם יהיו גאים בעצמם.
ב. אם תהיו גאים בעצמכם – אתם מעלים את הסבירות שגם הם יהיו גאים בכם.
ולמה מעלים את הסבירות? כי הורות היא לא מוצר בהזמנה, הורות היא ניסוי וטעייה. על המחשבות, הרגשות והפעולות של אחרים – גם של הילדים שלך, אתה לא באמת יכול לשלוט. אבל אתה יכול לנסות להשפיע. ובערוצים שאפשר להשפיע, שווה לנסות. מקסימום זה יצליח
