יותר משאנחנו חוששים להצלחת ילדינו בלימודים, אנחנו דואגים למצבם החברתי. ומה אם לא יקבלו אותם? ומה אם ידחו אותם? הורים רבים סוחבים מילדות חוויית חרם שעדיין צורבת, והיום עם היד הקלה על המקלדת, החרמות בווטסאפ (“כל הכיתה בלי עדי”), הבריונות והשיימינג ברשתות החברתיות – החרדה גדלה
רוני לנגרמן זיו
למי זה קורה? תופעת החרם נפוצה בעיקר בגיל בית הספר היסודי, ובעיקר בקרב בנות. במקרים רבים הילד המוחרם לא עשה דבר כדי לעודד עליו חרם, אך ייתכן שלא במודע הוא מאיים בצורה מסוימת על מנהיג החרם, שצובר כוח מהסתת ילדים נגדו.
מתי זה קורה? חרם עלול להתפתח בכיתה עם אווירה תחרותית והישגית, ופחות בכיתה שבה היחסים טובים ושיתוף הפעולה גדול. לכן גם לנו כהורים יש אחריות במניעת תופעות כאלה – ליצור אווירה מחברת ומקרבת בין הילדים, בפעילויות משותפות שאינן מדירות ילדים מהן, כמו ימי הולדת וחגיגות משותפות לכל הכיתה.
למה זה כל כך קשה? המעגל החברתי העיקרי של הילד הוא הכיתה, בעוד לנו המבוגרים יש מעגלים חברתיים רבים שבנינו עם השנים. עבור הילד זה המעגל שהוא נמצא איתו רוב שעות היום והוא שמשפיע על תחושת השייכות שלו, ולכן חרם בגיל הילדות הוא עוצמתי כל כך.
איך נזהה חרם? אם התקשורת בבית טובה – ייתכן שהילד עצמו יספר לנו. אם אינו משתף, סימנים מעוררי חשד יכולים להיות שינויים במצבי הרוח כגון עצבות ודכדוך, עצבנות והתפרצויות, הסתגרות, הפחתת תדירות המפגשים חברתיים והתקשורת עם החברים, ולעתים אף סירוב ללכת לבית הספר/ לתנועת הנוער והימנעות ממפגשים עם ילדי הכיתה.
מה אפשר לעשות?
- קודם כל, לא לפעול מתוך כעס ועצבים. אם נתחיל להתקשר לכל ההורים זה עלול להקצין יותר את מצבו החברתי של הילד.
- לפני שנדבר או נייעץ – נקשיב לילד. נשאל מה הוא חושב? מה הוא מרגיש? למה הוא זקוק? מה הוא חושב שיכול לעזור? נהיה שם עבורו לתמיכה, חיזוק ועידוד.
- ננחה אותו להגיב להצקות באיפוק, כי כל תגובה מעוררת הצקה נוספת.
- חשוב ליידע את הצוות החינוכי בבית הספר שיערוך פעילות חינוכית בנושא חרם, בלי לכוון ישירות לילד שלנו (שוב, עלול להקצין את המצב).
- במקביל ננסה ליזום מפגשים חברתיים עם חברים ממעגלים אחרים, ולאט לאט, ולפני רצון הילד, ניזום בבית מפגשים אחד על אחד עם ילדים מהכיתה שהיו חבריו.
- רצוי לשתף הורים אוהדים שישתפו פעולה. וכאשר יש לו לפחות חבר אחד, זה כבר לא חרם…
הכתבה פורסמה בישראל היום 6.8.2019
