הילד ביקש לפרוש מהחוג, מה עושים? בודקים איתו את הסיבה האמיתית לבקשה, ומגיבים בהתאם
רוני לנגרמן זיו
חוג הוא פעילות פנאי, וכפעילות פנאי היא לתפיסתי נתונה לבחירת הילד (במסגרת האפשרויות המתאימות גם לנו – מבחינת זמן, מקום ועלויות). ברגע שאיפשרנו לילד את הבחירה – והוא עשה את הבחירה – עם הבחירה מגיעה גם האחריות.
למה הכוונה? הילד בחר ממגוון האפשרויות המוצע את החוג המועדף עליו. פרט לכך שזו החלטה שלו – ההחלטה מחייבת בדרך כלל גם אותנו ההורים: להביא ולהחזיר, וכמובן לשלם, ולעתים גם לרכוש בגדים ואביזרים בעלויות נוספות.
לכן על אף שהחוג נתון לבחירת הילד, עלינו כבר עם ההחלטה הראשונית שלו להסביר לו את עניין האחריות והמחויבות שלו, ולהגיע להסכם. לדוגמה: “אם אנחנו משלמים, רוכשים ציוד מתאים בעלות נוספת – אתה מתחייב להתמיד לפחות שלושה חודשים”; או להפך (אם אפשרי): “כאשר נראה שאתה מתמיד לפחות שלושה חודשים, נרכוש לך את התלבושת”.
כאשר ילד מבקש לפרוש מהחוג, חשוב להבין את מניעי הבקשה לפרישה. לפני שמתרצים מייד מצד אחד או שנכנסים למאבק מצד שני, נשב איתו לשיחה ונברר מה גרם לו לצאת בהצהרה הזו.
“אני לא אוהב את זה” – יש הורים שלא מאפשרים לילד לבחור חוג, אלא רושמים אותו לחוג שלדעתם יתאים לו, או לתחום שהם רוצים לעודד אצלו או לחזק אצלו. קחו בחשבון שכאשר הילד לא בחר את החוג, סיכוי גדול יותר שהוא פחות יתחבר. לכן גם כאן מומלץ לאפשר בחירה. למשל, אם חשוב לי שהילד יילך לחוג ספורט כלשהו, אשב איתו יחד על רשימת החוגים ואשאל למה הוא הכי מתחבר, ואאפשר לו לגשת לכמה שיעורי ניסיון שונים עד שהוא ירגיש שהבחירה היא שלו.
“לא נעים לי” – כשהילד בא בתלונה כזו, נבדוק לעומק מה בדיוק לא נעים. לפעמים התחום אהוב על הילד אך אין לו כימיה עם המורה, או שיש ילדים שמציקים ומעיבים על ההנאה מהשיעור. במקרה כזה נהיה אמפתיים ונבין את התחושות של הילד, ונבדוק אפשרות להעביר קבוצה אחרת באותו תחום, או לחוג בתחום דומה. אין צורך שהוא יסבול ו”יתמודד”. הרי במהלך יום הלימודים הוא ממילא מתמודד עם ילדים שהוא לא בחר להיות איתם.
“משעמם לי” – יש ילדים שהם “משתעממים סדרתיים” או “פורשים סדרתיים”. הם מתלהבים מאוד מתחום מסוים ונראים להוטים, ובאותה מהירות מצטננת ההתלהבות והם רוצים לעבור לדבר הבא. כאן התפקיד שלנו הוא ללמד אותם להתחייב ולעמוד במחויבות שלהם. כי בחיים לא תמיד הגירויים מתחלפים בקצב שלהם, ויש גם רגעים משעממים ותקופות שלא הכל בהן מלהיב, וחשוב שכבר כעת יפתחו יכולות להתמודד עם זה.
“החברים שלי פרשו” – גם “אפקט העדר” הוא מקום לאמירה חינוכית ולאג’נדה שלנו. אם אנחנו מאמינים שעלינו לעודד את הילד ללכת אחרי הלב שלו ולא לעשות תמיד מה שכולם אלא מה שנכון לו – והילד אוהב את החוג ורק התבאס מזה שהחברים פרשו, ננסה להיות איתו בהקשבה ובאמפתיה (“זה באמת לא נעים להיות בלי החברים”) ועם זאת בהמון עידוד על הדרך שלו ועל המשך השקעה במה שהוא אוהב.
הילד גם יכול להתלונן “אין בחוג הזה בנים/ בנות/ צוחקים עליי שאני בחוג הזה”. אם אנחנו רואים שלמרות זאת התחום חשוב לו, נהיה איתו ונמשיך לעודד אותו ולחזק אותו לעשות מה שהוא אוהב, וניתן לו כלים להתמודד עם ההצקות.
הכתבה פורסמה באתר מתנ”ס קדימה-צורן ספטמבר 2017
