כל אחד מאיתנו שונה מבן זוגו בדעות, בתפיסות עולם ובערכים מסוימים. אך יש בני זוג ששונים זה מזה עד כדי כך שהשוני עלול להעיב על היחסים. איך ממשיכים יחד למרות הכול, ומגשרים על הפערים?
רוני לנגרמן זיו
בשלב ההתאהבות, בן הזוג השונה ממני נראה קסום ומיוחד, ואנחנו בטוחים שהאהבה תנצח את כל הפערים. גם אם אנחנו גרים יחד בתחילת דרכנו כזוג צעיר, כל אחד מתנהל בדרך שלו לפי תפיסת עולמו ואנחנו מוציאים את נקודות המפגש המשותפות, ונהנים מהדברים שמחברים בינינו ומקסימים אותנו אחד בשני.
הפערים מתחילים לתת אותותיהם באופן משמעותי כשנולד הילד הראשון. כאשר תפיסות העולם של בני הזוג שונות ומנוגדות, כל אחד מהם ינסה לקחת את חינוך הילדים לדרך שלו, והתוצאה עלולה להיות מריבות, חיכוכים, ובאופן כללי פגיעה ביחסים בין בני הזוג ואווירה עכורה בבית. כמו שאמרו לי בני זוג שבאו להתייעץ: “עד שהגיעו הילדים הסתדרנו מצוין…”
מה עושים, איך שומרים על יחסים טובים למרות הפערים?
הזכות לשונות: בין אם אחד חילוני והאחר דתי, אחד אוכל בשר והאחר צמחוני, בין אם מדובר בשוני תרבותי, חינוכי או עדתי – כאשר אחד מערכי החיים שלנו הוא כבוד הדדי, הדלת ליחסים טובים פתוחה. למה הכוונה כבוד הדדי? כבוד הדדי הוא שאני מכבדת את זכותו של האחר להחזיק בדעותיו ובתפיסת עולמו, גם אם הן מנוגדות משלי. אני שומרת על הכבוד שלו: לא משפילה, לא מזלזלת, לא מקטינה ולא מעבירה ביקורת ולא מנסה לכפות את דעתי.
פניוּת להקשבה: במהלך מריבה קשה לדבר בהיגיון, כי אנחנו בסערת רגשות. אחרי שהתקררנו מעט רצוי לשבת לשיחה רגועה במקום שקט ונעים, שיחה שבה כל צד יסביר את עצמו, והצד השני יקשיב וינסה להבין ולא יהיה עסוק בהאשמות וביקורת.
תיאום ציפיות והסכמים: רצוי לעשות שיחות של תיאום ציפיות על דרך חינוך הילדים לקראת הכניסה לשלב ההורות, אך אפשר לעשות אותן גם בהמשך הדרך. בשיחה של תיאום ציפיות כל אחד אומר את ה”מה חשוב לי שלו”, והרעיון הוא שבכל פעם אחד ההורים יילך לקראת האחר, בבחינת “פעם תורי ופעם תורך לוותר”. משיחות תיאום הציפיות רצוי לצאת עם הסכם. למשל, בעניין צמחונות אפשר להסכים: “לא אוכלים בשר בבית – אבל בחוץ תאכל מה שאתה רוצה”; או בעניין מסורת: “בבית אוכלים כשר, בחוץ תעשה כרצונך”, וכן הלאה. העקרון הוא שתהיה הבנה מצד אחד, וחוסר כפייה מצד שני.
להעביר את זה הלאה: כאשר הילדים כבר גדולים ומבינים, נשב איתם לאחר שיחת תאום הציפיות וההסכמים בינינו ההורים ונסביר את מה שהחלטנו, ונפתח לדיון לפי גיל הילדים את אפשרויות הבחירה שלהם.
חיה ותן לחיות: במצב שצד אחד כופה את עקרונותיו על הצד השני, מלבד מריבות ומאבקים עלולים חיינו גם להיות רצופים סודות והסתרות (בסגנון “אל תגלה לאמא שאכלתי…”). כאשר נעבור למצב של חיה ותן לחיות, שבו שומרים אחד על הכבוד של השני ואחד על הערכים (ה”מה חשוב לי”) של השני, לא יהיו יותר הסתרה וסודות וכל אחד יכבד את הדרך שבה השני בחר לחיות.
מה שמתמקדים בו – גדל: זוכרים מה היה בהתחלה? השקענו יותר במה שמקרב ופחות במה שמרחיק, וזה מה שחיזק את הקשר בינינו. אם נחזור וניזכר במה שקירב אותנו זה לזה, ונשקיע זמן איכות יחד בפעילויות ובבילויים ששנינו אוהבים – נחזק את הקשר. ככל שנתמקד במקרב ופחות במרחיק, נשקה ונטפח את היחסים, והאווירה בבית תשוב להיות נעימה.
הכתבה פורסמה בישראל היום, 18.10.2018
