רוני לנגרמן זיו
לדעת שעשינו כמיטב יכולתנו: ברור שאני לא צריכה להגיד לכם כמה חשוב ללמוד למבחן, הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו מתהלכים בתחושה שיכולנו ללמוד עוד. במקום ההלקאה העצמית הזו (הרי אי אפשר להתכונן בלי סוף), תגידו לעצמכם: “למדתי הכי טוב שאני יכול/ה”.
מנטרה אישית: ואם כבר משהו להגיד לעצמכם, כדאי מאוד לאמץ מנטרה אישית, משפט מחזק שכל אחד ישנן לעצמו שוב ושוב לקראת הבחינה בסגנון: “אני יודע/ת את החומר! אני יכול/ה להצליח!”.
פירמידת הצרכים: כדי שהראש יהיה פנוי לחשוב, הגוף צריך לקבל את כל הדרוש לו – בלילה לפני הבחינה ללכת לישון מוקדם, לישון היטב, לאכול ארוחת בוקר מזינה (לא לצאת על בטן ריקה!), לקחת לבחינה בקבוק מים ואם אפשרי גם חטיף אנרגיה, שקדים וכדומה.
להרגיע את הנפש: תעשו רשימה של כל מה שמרגיע אתכם, ולקראת הבחינה תיעזרו בכמה שיותר סעיפים. אם זה יוגה/ מדיטציה/ דמיון מודרך, אם זה לשמוע שירים אהובים ומרגיעים, או לדבר עם אדם מעודד שיחזיר לכם את הכוחות והאמונה בעצמכם.
תגובה אוטומטית: כשאנחנו נלחצים, אנחנו עלולים לחוות סימפטומים כמו הזעה, רעידות, כאב בטן ועוד. חשוב לדעת שזו תגובה אוטומטית קמאית של הגוף לסכנה, כאילו היינו האדם הקדמון בג’ונגל ומולנו עומד אריה. אבל המבחן במתמטיקה זה לא אריה, וזה שהגוף שלנו מגיב כך עלול לבלבל אותנו. אנחנו לא עומדים בפני סכנה מוחשית על חיינו. לעתים רק ההבנה מדוע אנחנו חווים את התופעות האלה יכולה להרגיע אותנו.
לקחת דברים בפרופורציות: בתיכון, מתמטיקה נראית הכל. הסביבה משדרת שהצלחה במתמטיקה שווה הצלחה בחיים, ומכניסה סטרס נוסף לחיי המתבגרים הלחוצים ממילא, וחשוב לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות: אפשר להצליח בחיים גם בלי לקבל מאה בחמש יחידות. זה לא גורלי. וגם אם ניגשנו לבחינה ולא הצלחנו כמצופה – אפשר לגשת שוב בעתיד. הכל בסדר.
ובכל זאת, גם אם זה לא הכל בחיים, כדאי מאוד שתהיה לנו בגרות במתמטיקה, כדי שהדלתות ללימודים הגבוהים יהיו פתוחות עבורנו. אז תסמכו על עצמכם שעשיתם את מיטבכם. בהצלחה!
הכתבה פורסמה במעריב 19.5.2019
