אומרים שמשפחה לא בוחרים, לא את המשפחה שנולדים לתוכה וגם לא את המשפחה שמתחתנים איתה, אך בייחוד בתרבות הישראלית, המשפחה היא חלק אינטגרלי מחיי היומיום בכלל (מי אמר קייטנת סבא וסבתא?), והחגים בפרט (ארוחות משפחתיות בלתי נגמרות…). כמו כל דבר בחיים, כך גם לגבי משפחה – אם צריך לחיות איתה, כדאי לחיות איתה בשלום. אז גם אם לפעמים נדמה שהמלחמות מבית גוברות על אלה מחוץ, כדאי קודם כל לבוא בטוב. איך עושים את זה?
להוות דוגמה: כלל ברזל בהורות אומר שאנחנו מהווים מודל לחיקוי לילדינו. הם לא מתנהגים איך שאנחנו מבקשים מהם, אלא איך שהם רואים אותנו מתנהגים. כך למשל, אם אנחנו דורשים מהם לא לקלל אך מסננים קללה בכל הזדמנות, הם יעשו אותו הדבר. ביחסים במשפחה הדבר בולט ביותר, בשל הנוכחות האינטנסיבית שלהם בחיינו: איך שתתייחסו להורים שלכם (משני הצדדים) – כך ילדיכם יתייחסו לסבים שלהם, ואף יתייחסו אליכם כילדים בוגרים בבוא העת. כך גם אתם לא יכולים לצפות מהם להתייחס יפה לדודים, אם רגע לפני שיצאתם מהבית ריכלתם עליהם.
כוונות טובות: הארון של רבים מאיתנו מלא בחשבונות ישנים נגד ההורים שלנו. אנחנו זוכרים להם איך הם לא הרשו לנו, לא נתנו לנו, אמרו לנו מה לעשות, הגבילו אותנו, הצרו את צעדינו, החליטו בשבילנו ומה לא. עכשיו, כשאנחנו גם הורים בעצמנו, אנחנו יכולים לנסות יותר להבין אותם, הפעם מהצד שלהם, מהצד של ההורים. לזכור שכמונו, גם הם – הורים שקודם כל רצו את הטוב ביותר בשביל ילדיהם, למרות שאולי הדרך שלהם לא מקובלת עלינו; וגם לזכור שאנחנו גדלנו בתקופה שונה, עם מנטליות שונה ודעות שונות – אבל הכוונות שלהם היו טובות. אז אם הם באו בטוב אלינו, בואו ננסה לבוא אנחנו אליהם בטוב היום.
לשמור על ערוץ תקשורת פתוח: לדבר, לדבר, לדבר. להרים טלפון לאמא/ לאבא/ לסבתא לשאול לשלומם, גם אם אין משהו חשוב להגיד. הם ישמחו לשמוע את קולכם, גם אם יש לכם רק דקה לומר שלום. ספרו קוריוז מהעבודה או חוכמה שהילדים אמרו. הם ישמחו לשמוע את קול הנכדים המפטפטים ברקע, גם אם אלה עוד לא למדו ממש לדבר, או שכבר גדלו אך לא אוהבים לדבר בטלפון. עשו טוב לאנשים שדאגו לכם כל השנים.
בקשב רב: להקשיב, להקשיב, להקשיב. גם אם אמא מספרת לכם שעה על הבת של השכנה מהרחוב ממול ועל כל קורותיה בדרך לדואר, לבנק ולמספרה, ומה אמר לה הרופא ולמה. אם אין לכם זמן, קבעו מועד אחר להתקשר, אבל חשוב להיות קשובים באמת, כי אני מכירה אישית כאלה שמניחים את הטלפון על השולחן ועושים דברים אחרים כשאמא שלהם מדברת (כן אתם, אל תסתכלו עליי ככה). חשוב לה לשתף אתכם ולשמוע את דעתכם, ואולי היא מספרת לכם על קורותיה כי זו דרכה לשמור איתכם על קשר, ומצפה שגם אתם תשתפו מעולמכם?
חמה על החמות: כן, אני יודעת, חמותך לא מקדישה לילדים שלך כמו שהיא מקדישה לילדים של בתה; היא לא מציעה לעשות עליהם בייביסיטר ושתצאו לאיזו מסעדה; את תמיד מארחת והיא אף פעם לא מזמינה; או שהיא הזמינה ונעלבה שאת רוצה ללכת לצד שלך. לא התחתנת איתה, אבל היא האמא של בחיר לבך – ואל תיאלצי אותו לבחור ביניכן, גם ככה היא מרגישה שמישהי גזלה לה את הבן-יקיר-לה. כבדי אותה, הנהני לדבריה בנימוס וחייכי אליה, החמיאי לה על הארוחה המצוינת (גם אם אינה לטעמך), ואל תשכחי להתקשר אליה ביומולדת (גם אם היא לא התקשרה בשלך). אל תפתחי איתה פנקסנות, אל תתחשבני איתה ואל תוציאי את העצבים שלך עליה. רוצה להוציא קיטור? לא בבית ולא עם הבעל, קטרי לחברות. כל עוד היא הסבתא של הילדים שלך, הראי להם דוגמה טובה להתנהגות עם חמות. כי אם יש לך בנים, יום אחד גם את תהיי כזו.
רחוק מהעין, קרוב אל הלב: יש לכם קרובי משפחה בחו”ל? לנו יש, קצת יותר מדי אפילו. העובדה שהם שם ואנחנו כאן לא אומרת שהם חיים את חייהם ולא אכפת להם מה קורה אצלנו, להיפך. בעוד אנחנו מוקפים ברוב בני המשפחה שכאן, הם שם די בודדים וישמחו לכל קשר עם הבית. היום, עם כל יתרונות הכפר הגלובלי, זו גם לא בעיה גדולה. גם אתם ו/או הם לא הנוסע המתמיד – יש מיילים לעדכונים, פייסבוק לדיווחים, פיקאסה להעלאת תמונות ולשליחתן בקלות, וגם טלפון עם שיחות לחו”ל בתעריפים מוזלים יותר משיחות פנים בסלולר. אנחנו למשל “שידרנו” את ליל הסדר בשידור חי מהסלון לאחות שבחו”ל, שתרגיש (כמעט) בבית.
המסורת מתחילה עכשיו: לכל משפחה יש מסורות משלה, אם אלה ארוחות שישי וחגים, חגיגת ימי הולדת ועוד. למרות שכל אחד סוחב מסורות ממשפחת המוצא שלו, כדאי ליצור מסורות חדשות במשפחה המשותפת, ואין מוקדם או מאוחר מדי כדי להתחיל בכך. כך בונים זיכרונות ילדות להתרפק עליהם בשנים שיבואו: שמות חיבה שנקראים רק בין בני המשפחה, בדיחות פרטיות, ארוחת שבת בבוקר קבועה, חלוקת כרטיסי ברכה לחגים, עוגת יומולדת מסוימת ועוד – מה שמתאים לכם, לא גורם לטרחה גדולה מדי ומשתלב בטבעיות בשגרה.
הכתבה פורסמה בירחון “הורים וילדים” ובאתר “את” 20.10.2014
