לא צריך להיות מושבניקים רוחניקים כדי להיות קצת יותר ירוקים, גם למשפחה עירונית ממוצעת יש הרבה דרכים פשוטות לתרום לסביבה. למה זה חשוב כל כך ("למען עתיד ילדינו" אינה סתם סיסמה) ואיך משלבים את הערך הזה בחיי היום־יום, לא רק בט"ו בשבט אלא כל השנה
השנה ורבע האחרונות שיבללו אותנו לתוך עצמנו. רבים מאיתנו עסוקים בהישרדות אישית, בלהתגבר על הקושי להרים את עצמנו מהמיטה בבוקר לעוד יום של חדשות קשות, ולרובנו לא היה ראש לחשוב על צבֵּי הים שאינם מוצאים את דרכם בחזרה למים בשל זיהום האור, על הנשרים המתחשמלים מקווי המתח הגבוה, על איי הפלסטיק הנערמים באוקינוסים, ואפילו על היערות שהתכלו בשרפות הענק שגרמה המלחמה.
והינה ט"ו בשבט הגיע, ומזכיר לנו שעלינו לשמור לא רק על גבולות המדינה, אלא גם על הטבע שלה, ועל הכדור בכלל. לא רק בט"ו בשבט אלא כל השנה (והשנים), כדי שלילדים שלנו יהיה אוויר לנשימה וסביבה ירוקה אמיתית, לא רק ירוק של דשא סינטטי. איך מחברים את המשפחה לערכים של שמירה על הסביבה? הינה כמה רעיונות.
להימנע מבזבוז: בחברת השפע קל לנו לקנות חדש כי קצת התיישן, לזרוק אוכל מאתמול כי בא לנו טרי. אם רק נעצור את האוטומט ונחשוב על המשאבים המוגבלים של כדור הארץ: כשאנחנו קונים וזורקים, גם את כל האריזות שמגיעות עם המוצר, אנחנו יוצרים עוד זבל שאינו מתכלה; כשאנחנו מתקלחים מקלחות ארוכות או משאירים את הברז פתוח בעת שטיפת כלים או צחצוח שיניים, המים מתבזבזים; כשאנחנו נוסעים רחוק כדי לרכוש שירות או מוצר – אנחנו מבזבזים דלק, וכן הלאה.
לטייל בטבע: החיבור לטבע, לארץ היפה שלנו, עובר דרך הרגליים. לשוב לטייל באתרים ובשמורות הטבע שהיו סגורים תקופה ארוכה, להביט בטבע המתעורר של סוף החורף ותחילת האביב, לצאת לסיור מודרך או להכין בבית עם הילדים סיפור דרך לטיול, לקרוא על בעלי החיים, העצים והפרחים שרואים בדרך. כמה כל זה אינו מובן מאליו.
לא להשאיר שאריות: יצאנו לטבע, לחוף הים או לפארק? נקפיד שלא להשאיר אחרינו אשפה. אם אין פח מסודר, לקחת עימנו ברכב את שקית הזבל. נסביר לילדים שאם אנחנו משאירים בחורש או על חוף הים שקית, קשית או כפית פלסטיק – בעלי החיים עלולים לבלוע אותם ולהיחנק. כמויות הפלסטיק שמוצאים בגופן של חיות הים שנפלטות אל החוף – אדירות. אפשר להגדיל לעשות ולהצטרף לצוות ניקוי חופים או יערות, ואפילו לניקיון השכונה.
לחשוב לפני שמתניעים: באיזו קלות אנחנו מתניעים את המכונית למרחקים קצרים – להקפיץ ילד לבית הספר, לחוג, לחבר. במקום זה נסביר לילדים כמה גזים רעילים פולטים כלי הרכב, כמה משאבי כדור הארץ (בהם החומרים שמייצרים מהם דלק) מוגבלים וצריך לחסוך בהם, ועל כן נעדיף ללכת ברגל, לרכוב על אופניים או לנסוע בתחבורה ציבורית.
לגדל צמחי מאכל: מאיפה מגיעה הבננה, מהסופר? דרך נוספת לחבר את הילדים לטבע היא להראות להם היכן גדלים רכיבי המזון שלנו. אפשר לגדל בגינה או באדנית צמחי תבלין כמו נענע ולימונית, ואפילו עגבניות שרי. בשכונות רבות מתארגנות יוזמות של גינה קהילתית, שאפשר להצטרף אליה ואז הבונוס הוא פעילות חברתית. אפשר כמובן להגדיל לעשות ולצאת להתנדב במשקים חקלאיים שזקוקים לידיים עובדות.
למחזר, למחזר, למחזר: כמות האשפה שאנחנו משליכים אדירה: כל אדם בישראל מייצר יותר מ־1.7 קילו פסולת ביום! יש רשויות מקומיות שצמצמו את תדירות איסוף האשפה מהתושבים כדי לעודד מיחזור, אך גם אם איסוף האשפה אצלכם תדיר, מכלי מיחזור סביר להניח שתמצאו: עודדו את הילדים להחזיר את הבקבוקים ולקבל על כך את הפיקדון, ולמיין את יתר סוגי האשפה (פלסטיק, נייר, זכוכית וכו') ולהשליך לפחים השונים.
להשתמש שוב: זה מתחיל בדברים הכי קטנים כמו כלי הכתיבה – לכתוב על שני צידי הדף, להשתמש בעיפרון עד שהוא מתקצר באמת, לא להחליף מחק אם הוא רק נשבר לשניים; וכמובן, לעשות שימוש מחדש במוצרים: למשל, במקום לקנות קופסאות פלסטיק לאחסון מזון, לרחוץ קופסאות של גלידה; במקום לרכוש קופסאות לצעצועים, להשתמש בקופסאות נעליים, וכן הלאה. לחשוב לפני שזורקים. ואם משהו נקרע או נשבר, לנסות לתקן לפני שרצים לקנות חדש.
להעביר את זה הלאה: הילדים גדלו והבגדים והצעצועים כבר אינם בשימוש? נעביר לאחיינים או לשכנים, או נתרום לאחד הארגונים. נשתף את הילדים בבחירת המשחקים והספרים שהם מוכנים להעביר הלאה, כדי לפנות מקום לחדשים. במקביל נקבל בשמחה מילדים אחרים בגדים שקטנים עליהם. חשוב לשנות את החשיבה, קודם כול את זו שלנו: זה לא שאנחנו "נזקקים" ולכן אנחנו לוקחים בגדים מאחרים, אנחנו עוזרים לשמור על סביבה ירוקה ונמנעים מבזבוז משאבים! כדוגמה אישית, העדיפו ערבי החלפת בגדים (אין כזה באזור שלכם? קחו יוזמה!) או רכישה מחנויות יד שנייה, מאשר להזמין שוב ברשת.
לקנות מקומי: אכן, הכי קל לקנות באינטרנט. זה חוסך נסיעות וזמן. אבל תחשבו על כל הדלק והאריזות שהקניות מעבר לים מבזבזות – השינוע של המוצרים במטוסים, באוניות ובמשאיות צורך דלק רב, ודלק הוא משאב מוגבל; האריזות האינסופיות שהמוצרים מגיעים בהן מושלכות לפח ומצטברות באתרי האשפה ואינן מתכלות. במקום זה, נקנה מבעלי עסקים מקומיים. גם נתרום לכלכלה המקומית (למשל לחקלאים שהפסידו המון במלחמה) וגם לאיכות הסביבה.
לעבור לרב־פעמי: הכי קל לצאת לפיקניק או לארח עם כלים חד־פעמיים. משליכים בסיום האירוח ולא צריך לרחוץ. תחשבו כמה פלסטיק מוטמן אחר כך באדמה ואינו מתכלה! (שלא לדבר על אלה שבטעות עפו ולא יושלכו לפח, אלא יזהמו את הטבע). מחליטים שעוברים לכלי אוכל רב־פעמיים לאירוח ולפיקניק, לבקבוקים רב־פעמיים לבית הספר, אורזים את ארוחת העשר בקופסה ולא בשקית, ויוצאים לקניות עם סלי בד/ עגלת קניות, משתמשים שוב בשקיות שברשותנו ומשאירים השקיות החדשות בסופר.
לספר סיפור: הקראת סיפורים עוזרת לקרב את הילדים (וגם את ההורים) לנושא. "העץ הנדיב", הספר הקלאסי שיצר של סילברסטיין, מספר על העץ שמעניק לילד הכול, ללא תנאי; הספר "עץ המיץ" שכתב יוסי מערבי מספר מה קורה כשמנצלים את העץ יותר מדי; וכמובן "הלורקס" של ד"ר סוס שמספר איך נעלמו כל העצים. סרט האנימציה שנעשה בהשראת הספר מומלץ מאוד לצפייה משפחתית.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה ובynet ב-12.2.25
