האם הלימודים הם דבר חשוב מאוד בעינייך ואת דואגת בכל דרך להבהיר זאת לילדים, או שלהשקפתך הם נחלתם הבלעדית ובאחריותם המלאה של הילדים, ומבחינתך שיעשו מה שהם רוצים? בחני את עצמך: איזו אמא את ביחס ללימודים?
הכניסה של הילדים לבית הספר פוגשת כל אחד מאיתנו במקום אחר. אנחנו מגיעים עם המטען הרגשי שלנו כתלמידים, עם היחס של ההורים שלנו ללימודים כשהיינו ילדים, ולא תמיד מצליחים לפתוח באמת דף חדש במחברת כשמדובר בילדים שלנו, ובלימודים שלהם. כששוחחתי עם אמהות על היחס שלהן ללימודים של הילדים, קלטתי שיש כמה גישות שונות. אז איפה את* במשולש אמא-ילד-לימודים?
האמא ההישגית
זאת שרושמת את הילד שלה לקורס הכנה לכיתה א' וחורשת איתו חוברות לחופש, ו/או נרשמת ביוני לקורס "כיצד תלמדי את ילדך לקרוא" ומיישמת אותו בכל יום בחופש הגדול. ברגע שהילד נכנס הביתה מבית הספר היא פותחת ספרים ומחברות ובודקת מה הם עשו בכיתה, מתלוננת למורה שאין מספיק שיעורים ושהם לא מתקדמים בחומר כמו הכיתה המקבילה, ומאיצה בילד שלה להתקדם הרבה מעבר למה שהמורה ביקשה.
למה כן? כי אנחנו חיים בחברה תחרותית ותמיד עדיף שתהיה לך נקודת פתיחה כמה שיותר גבוהה, לא?
מאיפה זה מגיע? ייתכן שמהחברה התחרותית וההישגית של היום, וייתכן שזה טבוע בחינוך מהבית, שהגיע מדורות קודמים, כשיהודים בגולה היו צריכים להוכיח את עצמם כלמדנים וחכמים.
למה לא? כי אנחנו הורים שלהם ולא מורים שלהם (גם אם אנחנו מורים של אחרים). כי זה רק מכניס סטרס מיותר למערכת היחסים, ועלול להביא לוויכוחים ולחיכוכים. תפקידנו לזהות את הסקרנות הטבעית של הילד ולספק אותה, אבל אם כל הלחץ הזה סביב הלימודים גורם למריבות, אז פחות.
האמא המשחררת
זאת שהלימודים של הילדים בכלל לא מעניינים אותה. לא חשוב לה מה למדו היום והיא לא שואלת אם היו שיעורים, מתי יש מבחן וכמה קיבלת, ואפילו לא מבקשת לראות את התעודה. הלימודים שלך זה עניין שלך, ובכלל לא שלה. יש דברים חשובים יותר בחיים לדעתה, והיא האחרונה שתיכנס לקונפליקט עם הילד בעניין הזה.
למה כן? כי זה חשוב ללמד את הילד שהלימודים שלו הם באחריותו, ואנחנו לא מתערבים לו ובטח לא מגיעים איתו למריבה בנושא.
מאיפה זה מגיע? ייתכן מאוד שההורים ישבו לה על הראש עם הלימודים: מה היו שיעורים וכמה קיבלת בחשבון, ולמה יוסי קיבל יותר ממך, ולמה רק 98 ולא 100, והיא נשבעה ביקר לה (וגם מקיימת) שלילדים שלה היא לא תבדוק אפילו מחברת.
למה לא? כי כשאני לא מתעניינת – הילדים קולטים שלא אכפת לי. וילדים שקולטים שלא אכפת לי, יעשו הכול כדי שיהיה לי אכפת; או במילים אחרות: ילדים שלא מציבים להם גבולות, יחפשו שיציבו להם גבולות. הם עלולים לא לעשות שיעורים ומשימות, להבריז מבית הספר וכן הלאה, רק כדי לעורר את תשומת הלב של ההורים לכך שמשהו לא בסדר והם כן זקוקים לקצת החזקה בתחום הלימודים.
האמא הלחוצה
זאת שבכל פעם שיש שיעורי בית היא נלחצת כאילו היא במבחן בעצמה. מרגישה שגדול עליה לשבת עם הילד על שיעורים, להכין עבודות ולהתכונן למבחנים. היא לחוצה כבר בדרך מהעבודה כי היום יש שיעור חשבון והוא בטח יחזור עם שיעורים הביתה, והילד קולט את הלחץ שלה ומבין שיש כאן כפתור רגיש. וכך כל אחר הצהריים עובר ב"בוא נשב על שיעורים", "עוד מעט, אחר כך", "נו כבר" – והטונים עולים, והשיעורים לא נעשים, והשעות המשותפות עוברות בוויכוחים במקום בנעימים.
למה כן? כי זה חשוב להיות עם היד על הדופק לגבי שיעורי הבית של הילדים. חשוב להסביר לו כמה זה חשוב, ולהציב גבולות בסגנון "קודם שיעורים ואחר כך משחקים".
מאיפה זה מגיע? ייתכן שכילדה היו לה קשיים בלימודים, התמודדויות לא פתורות, מורכבויות שהסביבה לא הבינה והיא לא קיבלה עזרה והתאמה כפי שהייתה זקוקה, והנושא הזה תמיד הרתיע אותה. ועכשיו כל הפחדים והחששות חוזרים כשהיא בתפקיד האמא וצריכה לעזור לילדיה להתמודד.
למה לא? כי ילדים לוחצים על כפתורים שעוברים. מה הכוונה? ילדים מחפשים תשומת לב מההורים, אנחנו יודעים. כשהילד יודע שהוא יקבל את מלוא תשומת הלב שלי, ולא אתעסק למשל במטלות הבית או באחים שלו כשהוא מסרב לשבת על שיעורים, והוא יקבל 100 אחוז אמא – הוא ימשיך בשלו.
האמא המעודדת
היא קוראת את התכנון השבועי שהמורה שולחת במייל, מתעדכנת בווטסאפ של הכיתה אם צריך להביא למחר חולצה לבנה או להכין "תיבת נוח" לשבוע הבא. היא תעודד את הילד לסדר מערכת לבד (ובשנים הראשונות תסתכל מהצד) ולהכין שיעורים בעצמו ("אני סומכת עליך שאתה מסוגל"), ותציץ מדי פעם לראות אם הוא מסתדר. היא תתעניין אם יש מבחן ואם הוא צריך עזרה, אך לא תהיה לחוצה על התוצאה. אם הוא הביא ציון לא משהו או תעודה לא מבריקה, היא תגיד מילה טובה על המאמץ וההשתדלות, וגם תבדוק איך אפשר להחזיר אותו לתלם באותו מקצוע.
למה כן? כי היא מעודדת על הדרך ולא ממוקדת בתוצאה. כי היא יודעת איך לנווט את הילד בהדרגה אל עבר עצמאות בלימודים ולא להיות הורה הליקופטר.
מאיפה זה מגיע? מהסתכלות מפוכחת שאינה תלויה במה שאמא שלה אמרה או לא אמרה לה; מדרך הורית שהיא מתווה שיעדה להוציא לחיים ילד עצמאי, אחראי ובעל ערך עצמי.
למה לא? הדרך לעידוד ילדים לעצמאות בלימודים עובדת עם רוב הילדים, אבל לא עם כולם. ילדי קשב וריכוז למשל זקוקים להרבה יותר ליווי והחזקה, שנזכיר להם, שנלך איתם בצעדים קטנים ושנעזור להם לנהל את הלימודים.
*חשוב לציין שהחלוקה קיצונית לשם ההמחשה, ואל תקחו אותי ברצינות רבה. לפעמים יוצאת מכל אחת מאיתנו קצת מזו וקצת מזו.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה ובוואינט ב-28.12.21
