לרגל יום נישואינו ו-20 שנות זוגיות די מאושרת, הנה לדעתי 20 הדברים שמהם עשויה האהבה (עשרת הראשונים כאן – העשרה הנוספים בפוסט הבא)
רוני לנגרמן זיו
העשירייה הראשונה – מה כן:
- קודם כל ולפני הכל: להיות החברים הכי טובים. לדבר, לשתף, להתייעץ ובעיקר להקשיב. לא רק לדבר על מה צריך, על הילדים, ועל תיקח/ תביא/ תקנה; לא רק רכילויות מהשכונה. אלא גם שיחות עמוקות כמו שהיינו עושים פעם, בהתחלה. של מי אני רוצה להיות ומה אני רוצה לעשות. כמו שחברים הכי טובים מדברים.
- עידוד: להאמין באחר קצת יותר ממה שהוא מאמין בעצמו. אנחנו זקוקים לעידוד מבני הזוג שלנו בעיקר כשאנחנו למטה, כי כשאנחנו למעלה – הרי כולם יפרגנו. זוגיות היא להאמין בבן הזוג שלנו שהוא יכול, מסוגל, יגיע, יצליח ויגשים את מה שהוא רוצה. חשוב להאמין בזה קודם כל בעצמנו, כי אי אפשר לזייף את זה.
- קבלה: הסעיף הכי מאתגר לדעתי הוא לקבל את בן הזוג שלנו כמו שהוא, לא כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה. ורובנו, איפשהו, רוצים שבן הזוג שלנו יהיה יותר… ופחות…. אם ניזכר למה התאהבנו בו, הרי זה היה בגלל מי שהוא, ולא בגלל מי שהוא לא.
- זמן זוגי: בזוגיות, כמו בכל קשר, צריך להשקיע זמן, אחרת זה לא עובד. גם זמן כמות, וגם זמן איכות. המושגים האלה הם מאוד אינדווידואליים לכל זוג, ולא לכולם מתאימים מרשמים כמו “תקבעו דייט זוגי ותצאו פעם בשבוע להצגה”. תעשו מה שעובד בשבילכם, העיקר שיהיו אלה הכמות והאיכות המתאימות לכם.
- זמן לעצמי: יש זוגות שעושים הכול ביחד, ואם זה לא ביחד – אז לא עושים. אם זה מתאים לכם – סבבה, אבל אולי אתם תקועים בתפיסה ש”ככה זה צריך להיות”? אז זהו, שלא. אני אישית זקוקה לזמן ומקום לפתח את זהותי הייחודית, הנפרדת מ”אישתו של” ו”אמא של”. זקוקה לחיים משלי, לחפצים משלי – הכוללים את העבודה שלי, הלימודים שלי, החברות שלי, החדר שלי, והפרטיות שלי. וזה לא בא על חשבון אף אחד. להפך, אני חוזרת למרחב המשפחתי והזוגי טעונה באנרגיות טובות.
- יחצ”נות: פרגון שיוצא מגבולות התא הזוגי אל המרחב הציבורי ומצהיר קבל עם ועדה – בפני ההורים, הילדים והחברים, כמה אני גאה בבן/ בת זוגי על… (ולא סתם “יש לי חברה והיא מהממת”). אולי זה פופולרי יותר לקטר מאשר לפרגן, אבל זה ללא ספק הרבה יותר כיף ומתגמל.
- הומור: אין כמו לצחוק יחד על שטויות שקרו לנו, על דברים מהעבר, על תקריות של היום, אפילו לספר זה לזו פאדיחות ולדעת שבן הזוג לא יצחק עלינו אלא איתנו. באמת.
- פינוק: לפנק-לפנק-לפנק זו לא רק סיסמת פרסומת וזה לא משהו שלקוח מימי החיזורים ונשכח. וזו גם לא צריכה להיות ארוחה גרנדיוזית לאור נרות. גם להכין קפה בבוקר, סנדוויץ’ לעבודה, לגהץ את החולצה (טוב, לא אני…), לקנות לו בדיוק את הדבר שהיה צריך ולא הספיק – כל מה שיעיד “חשבתי עליך ועשיתי בשבילך כי אני אוהב/ת”, הוא פינוק.
- אינטימיות: זה לא רק סקס, אם כי סקס חיוני כמו חמצן לזוגיות. מגע שהוא יותר ממילים. מגע מעודד, מחבק, מחזק, מזכיר שאני תמיד כאן בשבילך. כל אחד בכל זמן צריך חיבוק עוטף, ליטוף, מגע נעים ומילות חיבה, לא רק בחדר המיטות.
- מודלינג: הסעיף הזה מזכיר לנו שאנחנו לא רק כאן בשביל עצמנו. הילדים שלנו צופים בנו ולומדים מאיתנו. לומדים מהי זוגיות ואיך מתנהלים ומדברים בה, מה תפקידו של גבר בזוגיות ומה תפקידה של אישה. אם ניתן להם מודל שכולל כבוד, הערכה, הקשבה ועידוד, הם יפנימו ויקחו אותו לחיים. ולהיפך כמובן.
ועוד דבר אחד: לדעת להתפשר. ללכת לקראת בן הזוג שלי – לא כוויתור על הרצונות שלי, אלא מתוך השלמה וידיעה שפעם תורי להתפשר ופעם תורך, שאני בוחרת להתעקש רק על מה שחשוב. ושהיחסים (בדרך כלל) חשובים יותר.
הפוסט פורסם בבלוג שלי בסלונה, 23.6.2015
