כדורגל או מדעים? קפוארה או אוריגמי? לגו או שחייה? יש שישאלו "למה 'או' אם אפשר גם וגם?", ויש שישאלו: "מי צריך את החוגים האלה בכלל?" – 11 עצות לבחירת חוגים
המתנ"סים והמרכזים הקהילתיים עורכים ירידי חוגים, תיבות הדוא"ל, הדואר וקבוצות הווטסאפ המקומיות מפוצצות בפרסומים צבעוניים, ואפילו לכיתות של הילדים נכנסים נציגי החוגים השונים למכור את מרכולתם לקהל היעד העיקרי – הילדים.
קפוארה, הוקי, ג'ודו וקראטה, כדורגל, כדורסל ושחייה, רכיבה על סוסים, אילוף כלבים, ג'גלינג וקרקס, שחמט, לגו ואלקטרוניקה, אוריגמי, קרמיקה, ציור ופימו, וכמובן נגינה ומחול לסוגיהם. ההיצע ענק, ורק לקרוא את שפע ההצעות גורם מייד לתחושת FOMO כללית: אם הילד ילמד גיטרה, הוא יפספס את ההיפ-הופ, אם היא תלך לחוג נינג'ה, היא לא תספיק להגיע לרכיבה, אם הוא ישקע בעולם הדמיוני של מבוכים ודרקונים, מתי הוא יתפתח באלקטרוניקה פרקטית? וגם: האם להתרכז בענף אחד של ספורט, נגינה או יצירה ולכוון למקצוענות, או לתת לילד לטעום בכל שנה מכמה עולמות?
ההיצע הרב מבלבל לא רק את הילדים, אלא בעיקר אותנו ההורים. מי שגדל בתקופה שהבנים היו בכדורגל והבנות בבלט (ובערך בזה נגמר היצע החוגים), אולי גם יתקשה לתפוס שהתפקידים משתנים, ובהחלט יש מצב שהבת שלו תבחר במגרש והבן יעדיף את הסטודיו… אז מה עושים?
שביל הבחירה: בשונה מבית הספר, חוגים אינם חובה. בחירת חוגים היא הזדמנות טובה לאמן את הילדים במיומנות הבחירה, לבחון את רצונותיהם ואת רחשי ליבם. אולי בזכות בחירה מקורית שלהם נגלה כישרון חבוי שלא ידענו שיש בהם?
שיעורי ניסיון: לא יודעים מה לבחור? לא תמיד אפשר להבין את משמעות החוג שמאחורי השם המפוצץ או התצוגה המלהיבה ביריד החוגים. לכן ניגש בחודש הראשון לכמה שיותר שיעורי ניסיון, שבדרך כלל ניתנים ללא עלות או בתשלום חד פעמי ללא התחייבות. סרקנו, היינו, בדקנו? אפשר להכין יחד עם הילדים טבלה ולהשוות יתרונות וחסרונות של כל אחת מהאפשרויות, וללמד אותם שיטה לניהול התלבטות.
עושים הסכם: בחרתם? נהדר! אך בצד כל בחירה עומדת מחויבות, וזו הזדמנות טובה גם לאמן את הילדים בעשיית הסכמים ובעמידה בהם. למשל, בחרתם בחוג הוקי או קפוארה, חלילית או כינור? נדרש לקנות ציוד מתאים. אם אנחנו כהורים משלמים על החוג ועל הציוד, מי שבחר את החוג מתחייב ללכת אליו לתקופה מסוימת שהחלטנו יחד (למשל לחצי שנה לפחות) ולא לדרוש לפרוש ולהחליף חוג אחרי חודש.
בתנועה או בישיבה: בהתחשב בעובדה שיושבנות היא מחלה של התקופה הנוכחית, שילדינו יושבים רוב שעות היום בבית הספר ולאחר מכן בבית מול המחשב ולא כולם יורדים למגרש עם כדור מדי אחה"צ, להכניס חוג ספורט ללו"ז זו פשוט חובתנו כהורים לבריאות ילדינו. איך זה מתיישב עם עיקרון הבחירה? בחירה מתבצעת בתוך גבולות. אפשר להציע לילד לבחור חוג אחד כרצונו, וחוג נוסף מכל חוגי הספורט והתנועה המוצעים, ולהסביר את החשיבות. לפעמים אפילו חוג סיירות, שאינו חוג ספורט בהגדרה אבל בהחלט מוציא את הילדים מהבית לנשום אוויר צח ולקצת הליכה, יכול לעשות את העבודה.
רק עם חברים?! ילדים רוצים ללכת לחוג שהחברים שלהם הולכים. חברים זה חשוב, אבל גם חשוב לבדוק שהחוג ש"כולם" הולכים מתאים לילד שלכם. אולי בסתר ליבו הוא היה רוצה משהו אחר, והולך "כי כולם"? ואולי כדאי עם קצת עידוד ותמיכה להציע לו ללכת לחוג שמתאים לכישוריו, גם אם זה לא מה שעושים "כולם"? לפעמים חבר אחד או ילד שמכירים מהשכונה מספיק, ולפעמים אפילו החוג הוא הזדמנות להיפתח חברתית.
אחי זה הכי: האם לעודד אחים ללכת לתחומים נפרדים כדי שלא תהיה תחרות בבית? ייתכן שדווקא אח גדול שנהנה בחוג מסוים מעודד את אחיו או אחותו הצעירים לפנות לאותו תחום. מה שחשוב הוא שתהיה בבית אווירה של עידוד ופרגון ולא של תחרות, למשל להגיע יחד למשחקים לעודד זה את זה.
חור בכיס: חוגים זה דבר יקר, במיוחד המיוחדים, ובטח הפרטיים של אחד על אחד. לכן, עם כל רצוננו לתת לילד ה-כל (רצון שלא תמיד מתיישב עם טובת הילד, אגב), חשוב לשים את הגבולות, קודם כל לעצמנו. למה הכוונה? יש ילדים שמרוב אפשרויות, יגידו שהם רוצים הכל (FOMO, כבר אמרנו?). את הגבולות אנחנו צריכים להחליט לפי התקציב שלנו. נסביר לילד מהו התקציב המשפחתי לחוגים, ואילו חוגים הוא יכול לבחור במסגרתו (למשל, שני חוגי מתנ"ס או חוג אחד פרטי).
טקסי מאם: אם הגדולה בחוג אנגלית בשכונה הסמוכה, האמצעי באימון טקאוונדו בקצה השני של העיר, והקטנה בחוג חיות בג'ימבורי השכונתי באותה שעה, ובכן…יהיה קצת קשה להתפצל. עם כל הכבוד לרצונות של הילדים, אנחנו צריכים להרכיב מערכת חוגים שגם מתיישבת עם הלו"ז שלנו ואפשרית עבורנו. לא תמיד נוכל לסמוך על קארפול עם הורים אחרים או על סבא שיעזור.
זמן אח-חוג: ודאי שמעתם על זמן איכות, וכמה חשוב לעשות אותו עם הילדים, וכמה אנחנו מתייסרים שאין לנו כזה. ילד אחד בחוג ולשני אין חוג, ולא משתלם לנסוע הביתה ולחזור תוך 45 דקות? הנה, הרווחנו זמן איכות עם הילד השני! ננצל את הדקות היקרות האלה לזמן איכות עם האח. נביא איתנו פירות חתוכים, משחקים, צבעים ודפים, ונעשה משהו יחד במקום להיות שקועים כל אחד במסך אחר עד שהחוג נגמר.
זמן שֹחנ"ש: ואם עושים אחד פלוס אחד, כלומר טקסי מאם פלוס זמן איכות, מבינים שכשאנחנו מסיעים לחוג ילדים, בעיקר מתבגרים, זה זמן מצוין לשחנ"ש (שיחת נפש) קצרה עם קהל שבוי, להתעדכן מה העניינים ומה נשמע בלי יותר מדי רעשי רקע מסביב. נצלו את הדקות היקרות מפז האלה לתקשורת עם המתבגרים.
חוג בית: מה לגבי ילדים שלא רוצים בכלל חוגים? לכל ילד (וגם מבוגר, האמת) יש מינון אחר של הפעילויות שהוא יכול לספוג ביום. יש ילדים שבית ספר (לפעמים פלוס צהרון) בהחלט מספיק להם, והם זקוקים לשקט שלהם. חשוב רק לשים לב שלא יבלו חמש-שש שעות רצוף מול המסכים, וגם אם לא בחרו חוגים, נוכל ליזום חוג בית – משחקי קופסה, יצירה, אפייה, סיפורים, גידול עציצים, לרדת לפארק עם כדור או אופניים, ואם מתאים – מפגשים עם חברים.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה ובוואינט ב-6.9.23
