"למה את לא מרשה לו?!"; "למה אתה לא עוזר לי?!" – תלונות וטרוניות אין־ספור נזרקות לאוויר בין בני זוג שמגדלים יחד ילדים. אפשר לומר שזוגיות הורית מוצלחת היא נס. ואפשר לומר שהיא ההבנה שהדרך שלי אינה הדרך היחידה שנכונה. איך עושים את זה יחד?
כשאנחנו אומרים "איי דו" לזה או לזאת שאהבה נפשנו, אנחנו לא נותנים דעתנו לכך שבעתיד הממש לא רחוק נעביר את זמננו במריבות על האם לתת לילד.ה עוד עוגייה, האם לאפשר לו.לה עוד חוג, באיזו שעה חשוב לנו שהילדים ייכנסו למיטות, ועד כמה נקפיד על כך שהם יאכלו ארוחת ערב ליד השולחן ולא בסלון… אבל קפיצה בזמן כמה שנים קדימה, וזה בערך מה שקורה. המציאות נושכת, והמריבות גם. "לפני הילדים לא רבנו אף פעם!" אומרים זוגות. "מה קרה לנו? מה התקלקל בדרך?"; הנה תקציר הפרקים הקודמים:
בפרק הראשון – הרווקות, הכול היה ורוד, פרפרים וכל זה. עברנו לגור ביחד, ואולי אפילו עשינו ה-כול ביחד: ניקינו, ערכנו קניות, בישלנו, אירחנו. הכול זרם. החלטנו להתחתן, והיה ברור שיגיעו ילדים. לא נתנו דעתנו על ההבדלים בגישות בינינו, אולי אפילו לא ידענו שיש כאלה או שהצלחנו להתעלם מהם באלגנטיות.
בפרק השני נולד הבכור, והתחילו חריקות קלות: "את כל היום בבית, למה הבית נראה ככה?!"; "אני כל היום עם הקטן ואתה מבלה בעבודה, למה המקרר ריק?!" – ביקורת, האשמות וטרוניות קלות עד מתונות. אולי גם הייתה איזו חמות או שתיים שבחשו בקדרה והוסיפו שמן למדורה.
בפרק השלישי והמרכזי, שבו עסקינן היום, אנחנו כבר עם שניים בואכה שלושה או יותר, הבית כבר מתנהל באיזושהי שגרה. אבל משום מה, במקום שדברים יזרמו על מי מנוחות, חילוקי הדעות בינינו רק גדלים ועימם התסכולים, הכעסים והטינות. כי ילדים, כמו ילדים, מביאים לפתחנו בכל בוקר, צהריים וערב אתגרים חדשים, וכל אחד מאיתנו מגיב ומתמודד אחרת (וכל זה בלי להזכיר את האזעקות והיירוטים, המפונים והמילואים, שגם הם, בדיוק כמו החמיות, מוסיפים רק רעש ומתח מיותר למערכת). אז איך זה נשמע אצלכם?
בוקר טוב?!
היא: "תתלבש כבר! תנעלי נעליים! לא, לא רואים עכשיו יו־טיוב! לא, אין עוגייה! אין לי זמן, בואו כבר, אני מאחרת!!!"
הוא: "מה את רוצה מהילד? הוא מתלבש; תני לה עוגייה, מה אכפת לך; אז תאחרי, מה יעשו לך כבר?!"
מה היא בסך הכול רוצה? לתקתק דברים בקצב שלה ולהגיע בזמן.
מה הוא בסך הכול רוצה? להרגיע ולהקשיב לילדים; בפועל, הוא מעצבן אותה יותר מאשר מועיל. היא מרגישה שבמקום לעזור לה ולגבות אותה, הוא עוד חזית שהיא צריכה להתמודד איתה.
מה עושים? כשמכל הכוונות הטובות נוצר קצר בתקשורת, וכשהלופ הזה פוגש אתכם מדי בוקר, כדאי לעצור ולחשב מסלול מחדש. בשיחה נינוחה וללא האשמות (ולא בבוקר!) חושבים יחד: איך עושים את הבוקר רגוע יותר (הצד שלו) ועם זאת יעיל דיו (הצד שלה). אולי אבא ממהר פחות, ויכול לקחת למסגרות? האם יש דברים שאפשר להקדים ולעשות בערב, כמו לסדר תיק, בגדים, נעליים, אולי אפילו להכין כריכים? במקום לצבור כעסים, חשוב לפרק את התוכנית לצעדים קטנים ולחלק אחריות.
מה אוכלים היום?!
היא: "הכנתי לילדים לצהריים ברוקולי, שעועית ירוקה, עוף מאודה וקינואה עם סלט ירוק".
הוא: "את עושה צחוק? ילדים לא אוכלים את זה! מה רע בנקניקיות וצ'יפס? אנחנו גדלנו יפה ככה".
מה היא בסך הכול רוצה? שהילדים יאכלו בריא; ובכלל, שיעשו הכול כדי לשמור על הבריאות (לשתות מספיק מים, לאכול ירקות, למרוח קרם הגנה, ללכת לשיננית).
מה הוא בסך הכול רוצה? שהילדים ייהנו מהחיים, הרי חיים רק פעם אחת: נאגטס, צ'יפס, קולה, נוטלה – זה אחלה תפריט. לא?!
מה עושים? אם היא תתעקש רק על הברוקולי ותוציא את הממתקים מהבית, מישהו או מישהם ואבאשלהם, יאכלו אותם בהיחבא כי אין כמו הפרי (או הוופל) האסור. אז מה עושים? מבינים שחיי משפחה טובים ורגועים (שלום בית אם תרצו) חשובים יותר מלבלות את היום במלחמה על העקרונות. לא אומרת שתזרוק אותם, חלילה. יש דרך מצוינת להנחיל עקרונות שאינה כרוכה במריבות. קוראים לה דוגמה אישית. ככל שהילדים יראו אותה אוכלת בריא, כך גדל הסיכוי שהם לפחות יסכימו לטעום. בנוסף (ע"ע בוקר טוב?!) מומלץ לדבר על זה בארבע עיניים: על כמה שלה חשוב שהילדים יאכלו בריא, על כמה שלו חשוב שיהיו גם פינוקים וג'אנק פוד מדי פעם, ולהגיע להסכמה על מועדים ומינונים.
אחה"צ בנעימים?!
היא: "חשוב לי שהילדים יילכו לחוגי ספורט: אני רוצה לרשום אותם לג'ודו, כדורגל, שחייה וקפוארה. שלא יישבו כל היום במסכים".
הוא: "חשוב לי שהילדים יפתחו את המוח. אני רוצה לרשום אותם לרובוטיקה, סייבר, אנגלית ושחמט. זה חשוב לעתיד שלהם, שיהיה להם יתרון".
מה שניהם בסך הכול רוצים? את טובת הילדים.
מה עושים? שוב, חשוב לשלב בין ההשקפות והרצונות של שני ההורים; אך במקרה של שעות הפנאי (ולא רק במקרה הזה), חשובה גם דעת הילדים והנטייה שלהם. אולי הילד מוכשר באמנות או במוזיקה? רוצה אילוף כלבים או רכיבה על סוסים? אולי הילדה בכלל לא רוצה חוגים, ומעדיפה רק להיפגש עם חברות? ואולי הלימודים מעמיסים מספיק מטלות והילד רוצה גם לנוח אחר הצהריים? נושא כזה (ולא רק הוא) מזכיר לנו להניח לרגע בצד את חילוקי הדעות בינינו, ולהקשיב קודם כול לילדים.
ערב טוב?!
היא: "איפה אתה? הכול עליי! לא מספיק הייתי איתם כל אחר הצהריים, אתה שוב מאחר ולא בא לעזור לי עם ארוחות הערב והמקלחות?!"
הוא (האמת שאין לי כוח להתמודד עם כל הטרפת והצעקות שלה ואני מעדיף להישאר עוד שעה בעבודה): "יש לי ישיבה דחופה, אנסה להגיע כמה שיותר מהר".
מה היא בסך הכול רוצה: קצת עזרה, מישהו שיחלוק איתה במטלות.
מה הוא בסך הכול רוצה: הוא רוצה להיות שותף שווה (ולא רק "לעזור"), אבל לרוב היא דורשת שהעזרה תהיה בדרך שלה, ומבקרת אותו על הדרך שלו. אז מניסיון שלו, עדיף שיגיע אחרי הכול…
מה עושים? חלוקת תפקידים: הוא מקלח, היא מפנה את ארוחת הערב; היא מרדימה את הקטן, הוא מספר סיפור לגדולה (ולמחרת מתחלפים, או שלא; זה הרי ישתנה מהר מכפי שחשבתם). ובעיקר: בלי ביקורת ותלונות על איך שהצד השני מקלח ("לא שטפת לה מאחורי האוזניים!"), מספר סיפור ("לא עשית קולות של חיות!"), שוטף כלים ("השארת את כל הג'יפה בכיור!") וכן הלאה. ביקורת מורידה מהצד השני את כל החשק לעשות…
תחשבו על המשפחה כמו על חברה עסקית. העניין הוא שלכל חברה יש מנכ"ל אחד וסמנכ"לים לעניינים שונים, ובמשפחה לעומת זאת יש שני מנהלים. לכל מנהל הדרך שלו להוביל את החברה שלנו להצלחה ולשגשוג, ובאופן טבעי השוני הזה גורם לחיכוכים.
על כל נושא שמתעוררת מחלוקת מחר או בעתיד, וכאמור יש ועוד יהיו אין־ספור כאלה (האם לתת לה לישון אצל חברה? איך להגיב כשהילד לא עשה שיעורים? דיבר לא יפה? האם לתת לסבתא לעשות בייביסיטר בהנחה שנקבל ילד עתיר סוכרים ומסכים? האם לשלוח את הילד לבית ספר אנתרופוסופי? האם לאמץ כלב? מה לעשות אם אני לא סובלת את החבר של הילדה?) נזכור את העקרון הזה: לדבר על זה בארבע עיניים, ברוגע ובלי שיפוטיות. נסביר את הצד שלנו, ונקשיב (באמת!) לצד השני.
אם רק ניזכר בכך שהאינטרס הוא משותף (טובת הילדים, שמחה בבית) ולכל אחד הדרך שלו להגיע לאותה מטרה, נוכל להבין שהדרך שלנו היא לא היחידה הנכונה, וגם אם נסכים לא להסכים (וכן, זה בסדר שיהיו דברים שמותר לעשות רק עם אבא, או רק עם אמא, אם אינם מסוכנים) – נוכל לכבד את ההשקפה והדרך של בן/בת הזוג שלנו.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה ובוואינט ב-2.12.24
