"תבקש סליחה!", "תבקשי סליחה!" אנחנו דורשים מהילדים כשעולה חשש שמישהו נפגע מהם. אז רגע לפני הפעם הבאה שאנחנו באים בדרישה לסליחה – נעצור את האוטומט ונחשב מסלול מחדש
כל כך הרבה פעמים בחיי היום־יום אנחנו דורשים מהילדים לבקש סליחה. כשאנחנו רואים או שומעים שהם פגעו איכשהו באחר – חטפו, לקחו, פירקו, דחפו – אנחנו סוגרים את הסיטואציה ב"תבקש סליחה!"; אבל רגע, האם אנחנו מבקשים סליחה בתדירות כזו בעצמנו? או: האם אנחנו סולחים לאחרים ועוברים הלאה כל כך מהר, כמו שאנחנו דורשים מהם? עם המחשבות האלה נבדוק את האוטומט שלנו בדרישה מהם לבקש סליחה, וננסה לחשב מסלול מחדש קצת יותר לעומק.
היא לקחה לי!
"אמא של יהלי! יהלי דחפה אותי היום וחטפה לי את הבובה!", תופסת אותך ילדונת בשערי הגן כשאת באה לאסוף את העוללית.
"יהלי, זה לא יפה, תבקשי סליחה", את מנסה לפייס בחצי פה.
קאט על האוטומט: למה בעצם אנחנו דורשים ממנה לבקש סליחה? אין לנו מושג מה קרה, ואנחנו רק רוצים לרצות את הצד השני ולסיים את הסיטואציה במהירות.
אבל רגע, איך הילדה שלנו מרגישה? אולי היא אכן הייתה לא בסדר, אבל אולי גם אותה ילדונת הטריפה אותה כל היום, והיא התאפקה והתאפקה עד שהיא חטפה ג'ננה ויחד איתה את הבובה?
חישוב מסלול מחדש: שיעור באמפתיה. בזמן אמת נענה לאותה גברת צעירה: "תודה שאמרת לי, אני אדבר עם יהלי". ואחרי שחוזרים הביתה, או כשעוצרים בגינה, נדבר איתה, בלי ביקורת. נתעניין ונקשיב באמת: איך הרגשת כשהחברה אמרה את זה? מה היה ביניכן לפני כן? מה היא עשתה ואיך הגבת? איך היא הרגישה לדעתך כשדחפת אותה ולקחת לה את הבובה? נעודד אותה שאנחנו גאים בה שהיא מספרת ומשתפת, ונסביר: "אני מבינה שכעסת. יש עוד דרכים להביע כעס. מה לדעתך עוד את יכולה לעשות כשאת כועסת?".
תמיד אני אשם!
"יומיים אני עובד על הלגו הזה ופירקת לי! מטומטם!" צועק אח א על אח ב.
"א, זה לא יפה לדבר ככה! ב, זה לא יפה שפירקת לו! עכשיו תבקשו סליחה אחד מהשני ותתנהגו יפה"
"לא רוצה לבקש סליחה! תמיד את מאשימה אותי, זה הוא אשם", מתעצבן אח א (או ב).
קאט על האוטומט: נכון, זה לא יפה מה ש־א אמר, אבל זה גם לא יפה מה ש־ב עשה. לפני שאנחנו שולחים אותם לבקש סליחה ולהתקדם, או לחדר שלהם לחשוב על מה שעשו, או כל התנהגות הורית אוטומטית אחרת, ננסה להבין את יחסי הכוחות: האם זו סיטואציה חד־פעמית ביניהם, או מאבק שחוזר על עצמו בגרסאות כאלה ואחרות, ובקשת סליחה נתפסת בעיניהם ככניעה וכהודאה באשמה?
חישוב מסלול מחדש: מהי בעצם סליחה, מדוע צריך לבקש אותה? סליחה היא הבעת צער על המעשה שעשינו ואחר נפגע ממנו, ובקשה מהאחר למחול לנו על שנפגע. אולי אח ב לא מעוניין להביע צער, ואח א לא מעוניין לסלוח לו ולעבור הלאה? אולי כדאי לעבוד עמוק יותר על מערכת היחסים ביניהם, לנסות לקרב ביניהם ולמצוא את המשותף, במקום לפטור אותם ב"תגיד סליחה" כפלסטר שלא באמת מחזיק מים, או יותר מחמש דקות?
המרבה בסליחה
"סליחה, ממש סליחה, לא התכוונתי", אומרת הזאטוטה ותולה בך עיני עגל. "נכון שאת לא כועסת עליי? נכון שאני ילדה טובה?"
קאט על האוטומט: כשאנחנו דורשים מהילדים לבקש סליחה על כל מעשה שאינו לרוחנו, לפעמים אנחנו נופלים בדיוק על האוטומט של הילד או הילדה המְרצים שלנו. ילדים כאלה יעשו הכול כדי שנהיה מרוצים מהם ויסחטו מאיתנו מחמאות על התנהגותם הטובה.
חישוב מסלול מחדש: ברגע שהבנו שזה האוצר שלנו, לא נעודד את ההתנהגות הזו. גם כי היא מוגזמת ונהיית הדרך של הילדה למשוך תשומת לב, וגם כי בדרך כלל היא מנסה למצוא את מקומה בבית בניגוד לאחים האחרים ולהתבלט ל"טובה". נקצר את העניין: "ביקשת סליחה פעם אחת זה מספיק. תודה רבה" כדי לשים גבול לכל תעלול.
טוב, נו, סליחה…
"תבקש סליחה", את אומרת.
"טוב, נו, סליחה", הוא מסנן, ושעה קלה אחר כך עושה משהו אחר שמוציא אותנו מהכלים.
קאט על האוטומט: בקשת סליחה מן הפה לחוץ אין בה שום תועלת. הילד מבין שרק המילה משתיקה אותנו, וממשיך בדרך שלו עד ל"סליחה" הבאה, שהיא מס קל עבורו לשלם על הדרך שלו, שאינה רצויה לסביבה.
חישוב מסלול מחדש: כשהמילה ריקה מתוכן וחסרת משמעות, מיותר לומר אותה. הרעיון אינו לומר את הסליחה, אלא להביע חרטה אמיתית. עלינו לעזור לילד להבין שמה שהוא עשה לא בסדר, שהצד השני נפגע ממנו (לשאול איך היה מרגיש אם היו עושים לו כך, או להזכיר לו סיטואציות שבהן הוא היה בצד הנפגע), ועליו להימנע מלחזור על המעשה.
זה לא יפה
"עומר, סבתא הביאה לך מתנה, זה לא יפה להתנהג ככה, תגיד תודה, תבקש סליחה", את מנסה לפשר בין חמות עצבנית שהביאה לילד את המתנה הכי לא נכונה, לילד, שכמו ילד, מביע את רגשותיו בצורה הכי אותנטית.
קאט על האוטומט: נורא קשה לעשות קאט על האוטומט במצב הזה, שאנחנו קרועים בין פער הדורות ותפקידנו לפשר ולגשר ולשמור על שלום בית ומשפחה מורחבת.
חישוב מסלול מחדש: הילד כועס ולא משתף פעולה? להמשיך לכעוס עליו או להשפיל אותו בפני הסבתא לא בדיוק יעזור. עדיף לדחות את שיחת ההסבר איתו לארבע עיניים, ובזמן אמת נדברר אותו לסבתא בנועם ובצורה מכבדת. בשיחה בינינו נסביר לו איך לא לפגוע באחר גם כשהמתנה אינה מוצאת חן בעיניך, למה חשוב לבקש סליחה גם כשלא התכוונת לפגוע כי זו האמת שלך, כי אמת עלולה לפעמים לפגוע, וכי כדי לשמור על יחסים טובים עם חברים ובני משפחה, אמירת סליחה היא אחד הכלים החשובים.
אמא, תבקשי סליחה
"אמא, למה זרקת לי את הציור? רציתי לתלות אותו!"
"נו, מה זה משנה, תציירי עוד אחד".
קאט על האוטומט: כשאנחנו מזלזלים בחפצים של הילד שלנו, במרחב האישי שלו, במחשבות וברגשות שלו – שלא נצפה ליחס אחר מהצד השני.
חישוב מסלול מחדש: הדרך הכי יעילה ללמד את הילדים משהו, ובכלל זה אמירת סליחה, היא דוגמה אישית. אם דרכתי, לכלכתי, זרקתי, הזזתי, האשמתי, שכחתי, פספסתי, זלזלתי, אמרתי, לא אמרתי, לא שאלתי, לא עדכנתי… והילד נפגע ממני – אבקש סליחה. כזו אמיתית מהלב, שמראה לו שטעיתי, שממש לא התכוונתי, וארשום לעצמי על לוח הלב לא לחזור על זה שוב. עד הפעם הבאה. כי אמא אנושית היא אמא שטועה. וגם אבא. ואם פישלתי גם מול אבא, אבקש ממנו סליחה אינפורנט אוף דה צ'ילדרן, שיראו שגם מבוגרים מבקשים סליחה וסולחים זה לזה.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה ב-6.10.24
