מופלא איך שבוע הספר הוא אירוע שממשיך לסחוף המונים, בעידן שילדים ובני נוער כמעט אינם קוראים ספרים. מדוע בכלל חשוב לעודד את הילדים לקרוא, ואיך אפשר לעשות זאת?
גילוי נאות: המְחברת תולעת ספרים מאז שהיא זוכרת את עצמה; גילוי נאות מאוד: המחברת עורכת ירחוני ילדים; גילוי מבאס: הילדים של המחברת לא אוהבים לקרוא כמוה.
למה להורים שלנו עבד לחנך אותנו לאהבת קריאה, ולנו זה עובד פחות? לא קשה לנחש: אם גדלתם כמוני בשנות ה־70 וה־80, תוכניות טלוויזיה לילדים שודרו אולי שעתיים ביום; מחשב לא היה, בטח לא אינטרנט, ועל טלפונים חכמים מחוברים לרשת וצפייה בכל תוכן בכל זמן שאתה רוצה, לא יכולנו אפילו לחלום. חיכינו לשידור הראשון, ולשידור החוזר בכיליון עיניים. ומה עשינו בינתיים? קראנו. וביתר הזמן? כתבנו מכתבים (זוכרים?)… שתי מיומנויות שהולכות ונעלמות מהעולם. אז אם הן הולכות ונעלמות, למה לרדוף אחרי יום האתמול? למה בעצם חשוב לשמר את הקריאה?
למה חשוב לקרוא?
- קריאה מרחיבה את אוצר המילים. בזכות הקריאה ילד נחשף לרבדים שונים של השפה, למילים נרדפות, למילים שאינו מכיר מהיום־יום שלו, ואוצר המילים שלו מתרחב, כמו גם הידע שלו על העולם.
- קריאה משפרת את הכתיבה. כשהילד לומד איך מילה נכתבת ולא רק יודע איך היא נשמעת, שגיאות הכתיב (המגיפה של התקופה!) פוחתות.
- קריאה רציפה נדרשת כמיומנות לימוד הכרחית במקצועות רבי מלל (בכיתות הנמוכות: חינוך לשוני, תורה, מדעים וכו'), וגם במתמטיקה יש שאלות מילוליות והתלמידים נדרשים לקרוא הנחיות ולהבין אותן.
- קריאה מפתחת את הדמיון. בשונה מצפייה בסרטים שהסיפור מוגש לנו באודיו ובווידאו ואינו משאיר הרבה מקום לדמיון, קריאה מאפשרת להפליג לעולמות פנימיים ולתאר לעצמך איך נראים גיבורי הסיפור ומקום התרחשות העלילה.
- הצפייה במסכים מאמצת את העיניים, וגם מקרינה אור כחול שמפריע להפרשת המלטונין, הורמון השינה, ולכן מקשה על ההירדמות. קריאת ספר, במיוחד לפני השינה, מפחיתה את המאמץ מהעיניים, אינה מפריעה להפרשת המלטונין ומאפשרת צלילה רגועה לחלומות מתוקים.
איך לעודד את הילדים לקרוא?
לקרוא סביבנו: מגיל צעיר, עוד לפני שהילדים נכנסים בשערי בית הספר, נסב את תשומת ליבם לאותיות ולמילים סביב: בשלטי דרכים, בפרסומות, בטלוויזיה, על מוצרים; נשחק במגנטים של אותיות, נכין אותיות מעוגיות או מפלסטלינה, ונרכיב יחד מילים. כך ניידד אותם עם האותיות והמילים הכתובות.
לקרוא בעצמנו: גם אנחנו ההורים מכורים למסכים! זה מאתגר, אבל הכרחי: רוצים שהילדים יקראו? כמו עם ירקות. רוצים שהם יאכלו? תאכלו בעצמכם. אז תקראו בעצמכם, ולא רק בטיסה או במיטה לפני השינה, כדי שיראו אתכם קוראים.
להקריא להם: מגיל צעיר, מדי יום. "סיפור לפני השינה" זה הקלאסי, אבל בהחלט אפשר לייסד שעת סיפור גם בשעה אחרת. לפעמים אנחנו עייפים כל כך בסוף היום, שגם לנו אין כוח. אז מצאו את שעת הקריאה הנוחה לכם. אני הייתי מקריאה למשל בארוחת הערב. ולהקריא גם כשהילדים כבר יודעים לקרוא בעצמם. לא לזרוק עליהם ספר ולומר: "אתה גדול, אתה לא צריך שאקריא לך". זמן סיפור הוא זמן קסם ייחודי עם ההורים, לא לוותר עליו כשהם קצת גדלים.
לקרוא איתם: בדרך כלל קשה להם לקרוא לגמרי לבד בהתחלה; כדי שהם ירכשו את חוויית הקריאה וגם יבינו את העלילה, אפשר לקרוא יחד: שורה-שורה או עמוד אני-עמוד אתה, או בכל הדרגה אחרת שנוחה לכם ומתאימה לילד כדי שהוא ישתף פעולה.
להנגיש להם: שיהיו ספרים אטרקטיביים שמתאימים לגילם על המדף בחדר הילדים או בסלון בהישג ידם. לאפשר להם לגשת לקחת באופן עצמאי. למקם פינת ישיבה ליד הספרייה שתהיה מקום כיפי של רגיעה לכל בני המשפחה.
ספרים זה בילוי: כשאנחנו בקניון, להיכנס לחנויות ספרים כחלק מהבילוי. לאפשר להם זמן בחנות, לעלעל, להכיר את הספרים החדשים, ולהתלהב יחד איתם מספר חדש שיצא בסדרה אהובה; להכניס ביקור בספרייה כחלק מהלו"ז השבועי של החוגים ופעילויות הפנאי.
ספרים עם חברים: להציע להם לשאול את החברים מה הם קוראים. בדרך כלל בני אותו גיל קוראים את אותן סדרות פופולריות. לאפשר להם להחליף ספרים עם חברים, לשאול ולהשאיל. ככל שהספרים יהיו חלק מתחומי העניין המשותפים עם חברים, הם ייתפסו בעיניהם יותר מגניבים.
קומיקס זה כן ספר: בתקופות שלספרים יש מתחרים אטרקטיביים מאוד כמו יו־טיוב, לא אתנגד לספר מכל סוג שהוא (אלא אם הנושא או התרגום גרועים בעיניי), רק בגלל הז'אנר. גם קומיקס זה ספר. אם אתחיל להביע התנגדות לבחירה של הילדים, ההתנגדות מצידם לבחירה שלי לא תאחר לבוא.
ספר זה לא עונש: ככל שאצעק עליו "צא כבר מהמסך! תקרא ספר!" – כך הספר ייתפס כעונש ולא כפעילות פנאי שהוא היה בוחר בעצמו. יש שעות מסך ויש שעות קריאה, אלה וגם אלה חלק מהלו"ז של שעות הפנאי שלנו.
גם וגם: אם לילדים צעירים אנחנו עורכים היכרות ביוזמתנו עם ספרים במבנה הקלאסי – כאלה מנייר שמדפדפים בהם, המתבגרים כבר לא בדיוק שואלים אותנו. הם רוצים לקרוא ספרים דיגיטליים בטבלט? לא מתווכחת, העיקר שיקראו.
מנוי לירחון ילדים: כשאמא שלי הייתה ילדה, היא קראה "דבר לילדים", "משמר לילדים", "הארץ שלנו", ו"מעריב לנוער" כמובן; ובהגיע תורנו, עשתה לאחיותיי ולי מנויים על עיתוני הילדים והנוער של התקופה: "דובון" ו"אצבעוני", "כולנו" ו"משהו", "ראש 1" ו"מעריב לנוער" כמובן. זוכרים את התענוג בלחכות ליום שהעיתון מגיע לתיבה, עם שמכם על העטיפה, חדש מהאריזה עם ריח של דפוס? ובכן, אתם עדיין יכולים להעניק לילדיכם את ההתרגשות הזאת. לא רק ציפייה לחבילות מאלי אקספרס.
ירחוני הילדים שאני עורכת מבית גליליאו צעיר: גליליאו צעיר (גילאי 10-15), גלי וליאו (גילאי 10-5), גולי וחברים (גילאי הגן).
לא רק לקרוא, גם לכתוב: אתם מזהים שלילד יש כישרון המצאה, דמיון מפותח, יצירתיות גדולה? אפשר לשבת יחד ולהציע לו ללוות אותו בכתיבה ובאיור של "הספר שלו". כל כך פשוט היום לשלוח ספר להדפסה של עותק אחד או יותר, ולאפשר לילד להיות גאה ביצירה שהיא שלו.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה ובוואינט ב-18.6.24
