פוחדים מהחושך ולא רוצים להשתתף במסיבה, אבל רוצים ללכת לכל הפסטיגלים, לאכול ים של ממתקים ואין-סוף סופגניות מעוצבות, ובעיקר לא מפסיקים להסתובב? הורים, ילדים וחנוכה
רוני לנגרמן זיו
נר ראשון – פסטיגל על הגל: כבר הייתם בפסטיגל? ומה אם כל שאר 365 המופעים/ קרקסים/ מחזות זמר שרצים מסוכות עד פסח ונקראים “מופעי חנוכה”? אם אתם ממש לא בעניין והילדים שלכם כן, כדאי למצוא מלווה אוהד אחר כדי שלא תסבלו ממש; אם אתם דווקא כן בעניין אבל הכיס שלכם פחות – כדאי להסביר לילדים שיש לנו תקציב למופע אחד, ושיבחרו מתוך מה שמתאים (וגם למצוא הנחות מהסופר/ ועדי עובדים).
נר שני – דמי חנוכה: לתת או לא לתת, וכמה? בכלל, ילדים וכסף זה אישיו. רבים מאיתנו גדלו בלי חינוך כלכלי נכון, והילדים היום חיים בשפע כזה שרובם לא יודעים להעריך מה שיש ורוצים עוד ועוד. דמי חנוכה, ודמי כיס בכלל, הם שיעור חשוב בהתנהלות כלכלית. לילדי בית הספר אפשר לומר: זה התקציב שלך לשמונת ימי החנוכה, והוא לא כמו פח השמן, אז נצל אותו בתבונה.
נר שלישי – סופגניות או לא להיות: משנה לשנה הסופגנייה כבר פחות דומה לשמנמנה ההיא עם הריבה ואבקת הסוכר ממסיבת החנוכה של הגן, ויותר לתצוגת אופנה מפתה במיוחד, אז מה עושים? כמו כל דבר בחיים, הכל תלוי במינונים. נכון שבכל ערב עורכים הדלקת נרות, אבל לא חייבים לחסל את כל מגש הסופגניות. אפשר לעשות הסכם עם הילדים, למשל: סופגנייה אחת בכל הדלקת נרות, ורק אחרי שאכלנו מזון קצת יותר בריא.
נר רביעי – מסיבות מסיבות וכולם על כולם: מסיבת חנוכה זה רגע השיא של כל גננת. הגן מקושט בחנוכיות חתוכות מבריסטול זרחני, הסביבון עם הממתקים מחכה לרגע הגדול, ומתחת לכיסא של כל ילד נמצאים כלי הנגינה שהוא אמור לנגן עליהם במסיבה, שהתאמנו עליה שבועות… ורק הילד שלכם מסרב לרדת לכם מהברכיים ולהצטרף למעגל. קחו רגע ותחשבו עליו: הגן לא נראה כמו בבוקר, ובכלל, מי הולך לגן בערב?, יש כאן עוד 60 מבוגרים שאני לא מכיר, וזו בדיוק השעה שאני ממש עייף… אז עזבו אותו בשקט, אל תלחצו, תנו לו ליהנות ממקומו על הברכיים שלכם – או שלא, אפשר גם לצאת. תורידו לחץ, הכל בסדר. חבקו אותו.
נר חמישי – מתוק לו מתוק לו: לא רק מטבעות שוקולד – רוב הילדים זוכים בימים האלה לקצת יותר מדי ממתקים. אז מה אומרים – בעיקר לסבים – שבכל ביקור, ולא רק בחנוכה, מרעיפים על ילדינו עודף סוכרים? אפשר לעשות תיאום ציפיות, לומר להם שאתם מאוד מעריכים, אבל חשוב לכם שהילדים יהיו בריאים ולא יבלו את השנים הבאות אצל רופאי שיניים. ולכן תודה, אבל לא חייבים לקנות את כל הקנדי לנד, אפשר להסתפק במשהו קטן, ולא מאוד מזיק; אפשר גם לבקש שימסרו לידיכם את שקית הממתקים, ואתם תחליטו על המינון והפיזור לאורך השבוע. ועם זאת חשוב לא להיות קיצוניים בתגובות, כדי לשמור עם הסבים על יחסים טובים.
נר שישי – באנו חושך לגרש: יש ילדים שעד גיל מאוחר חוששים מהחושך, לא מוכנים להיות לבד בקומה בערב, או להישאר לבד עם האחים שלהם גם כשהם כבר יחסית בוגרים. לילדים (וגם למבוגרים) רבים יש פחדים. הרעיון הוא למוסס אותם לאט לאט, לא לריב איתם מצד אחד (“מה אתה מפחד? אני מכבה את האור ולילה טוב!” ואז גורמים לילד להרגיש שאף אחד לא מבין אותו), ומצד שני גם לא להגן גוננות יתר. אלא ללכת צעד אחר צעד עם הפחד. למשל, בכל פעם לעמעם יותר את האור, או להשאיר אותם דקה יותר לבד (“אני כבר באה!”) ולעודד: “איזה גיבור אתה שנשארת לבד!” (גם אם שתי דקות), “איזו אמיצה את שהלכת לישון בחושך!” (גם אם דלק אור קטן).
נר שביעי – סוב סוב סוב: דווקא לקראת ערב, כשאנחנו רוצים להוריד הילוך לקראת שינה – יש ילדים שמעלים אנרגיות ומתחילים לרוץ בסיבובים ברחבי הבית, ואנחנו נטרפים! מה לעשות? קודם כל להבין אותם, עוד יש להם אנרגיות לשחרר, ולאפשר זאת במסגרת הסביר והבטיחותי; ככל שנכעס ונצעק – האנרגיות של הבית יעלו. לכן עדיף שנשב במרחק צפייה, נוריד הילוך בעצמנו, נעמעם אור, נשים מוזיקה רגועה. אם אנחנו נסתובב ברחבי הבית צועקים ומתקתקים מטלות – גם אנחנו לא נראים רגועים. ושימו לב לכמות הסוכרים שהם אוכלים בשעות הערב, גם זה יכול להשפיע על האנרגיות…
נר שמיני – אז אצל מי אתם בחג? מכל החגים, חנוכה זה אחד החגים החברתיים. פחות חופש להורים, יותר נשארים בבית (גם בשל מזג האוויר החורפי בדרך כלל), ומבלים בהדלקות נרות אצל חברים. ככל שנאפשר לילדים, בעיקר הגדולים שבהם, להיות שותפים בבחירת החברים שאיתם אנחנו מתראים – כך סביר יותר שנזכה לשיתוף פעולה במקום לפרצופים עצבניים. זה בכלל נכון לגבי כל התוכניות לחג: ככל שנאפשר להם להיות שותפים בתכנון, כך סביר יותר שישתפו פעולה בשמחה.
*תקציר הדברים פורסם במוסף זמנים+ של ידיעות אחרונות, 18.12.2019
