בונדינג מהרגע הראשון

בימים הראשונים שלאחר הלידה ההורים הטריים עסוקים בעיקר בפן הטכני: לומדים לחתל, להאכיל, לרחוץ, להרים לגרעפס. ומה עם הפן הרגשי, ההיקשרות? כמה פעולות קטנות שעובדות על הבונדינג עם התינוק מרגע הלידה


רוני לנגרמן זיו


עד הלידה אנחנו קוראות ספרים, כתבות והתכתבויות בפייסבוק הקשורים כולם ככולם – להריון וללידה. כתוב שם בעיקר עלינו, הנשים ההריוניות והיולדות, על איך אנחנו אמורות להרגיש ועל מה אנחנו עוברות, על המותר והאסור בהריון; מנסים להכין אותנו לרגע הגדול: פתיחה, צירים, ירידת מים, אפידורל, נשימות, עיסויים ושאר נהלים, הכול כאמור קשור בנו. אך דבר אינו מכין אותנו לרגע שאחרי הרגע הגדול. תינוק בא לעולם, ואז מה? אז… ברגע אחד כל הפוקוס משתנה – עוזב אותנו ועובר אליו. תינוק בא לעולם והופך אותנו להורים ואותו לילד שלנו, אבל זה לא מובן מאליו כמו שזה נשמע. על הקשר הזה, הבונדינג הורה-ילד, כמו על כל מערכת יחסים – צריך לעבוד, ומהרגע הראשון (וגם בכל הרגעים שאחר כך).


הפגישה הראשונה
תינוק שייך למשפחה שלו מעצם היותו שלי – ילדתי אותו, או אימצתי אותו, או אם פונקאית ילדה אותו עבורי, לא משנה באיזו דרך הוא רשום בתעודת הזהות כילד שלי. כך הוא שייך לי. אבל מה עושה אותו שייך באמת? או מדויק יותר: מה גורם לו לא רק להיות שייך למשפחה שלנו, אלא גם להרגיש שייך למשפחה שלנו?
הקשר בין ההורים לילד מתחיל מהרגע הראשון. זה יכול כמובן להתחיל עוד מהרחם – אנחנו מדברים לעובר, שרים לו שירים, משמיעים לו מוזיקה, אבל דבר אינו מכין אותנו לפגישה הראשונה הזו, פנים אל פנים, מול התינוק הזה שהוא לגמרי שלנו.
זה אושר גדול וזה פלא הבריאה, זה נכון, אבל למען האמת זה גם הלם לא קטן. החיים שלנו נהפכים על פניהם ברגע. אז קודם כל אנחנו לומדים מה צריך לעשות כדי לתפעל את הדבר הזה, ורוב התקופה הראשונה בהורות אנחנו עסוקים בפן הטכני: לחתל, להאכיל, לרחוץ, להרדים, לנדנד, ובעיקר, לא להירדם בעצמנו תוך כדי… ולא דיברנו עוד על אהבה.


לאהוב זו פעולה
מה, האהבה הזו לא אמורה לבוא באופן טבעי? ובכן, כן ולא. לאהוב זו פעולה. האהבה לתינוק מתרחשת לא רק כתוצאה מההורמונים שמציפים אותנו (כי הם לא תמיד ולא אצל כולן, בוודאי לא אצל הגברים שבחבורה), אלא גם מהפעולות שאנחנו עושים. פעולות שגורמות לתינוק להרגיש שייך למשפחה שלנו, פעולות שבונות את הקשר בינינו, פעולות שאנחנו מתחילים לעשות מהרגע הראשון ולא מפסיקים אף פעם, פעולות שבזכותן התינוק – ואחר כך הפעוט והילד – לומד על עצמו, על ייחודיותו, על היותו, על כוחותיו ויכולותיו.


אם אתם רגע לפני לידה, או רגע אחריה, הנה כמה פעולות “קטנות” שאולי נראות טריוויאליות לעין של הורה מנוסה, אך בהלם שלאחר הלידה אנחנו עלולים לשכוח אותן:
לקבל את פניו: בשנייה הזו שהוא יוצא לאוויר העולם ומונח בחיקך, להביט בעיניו ולומר לו את המילים הראשונות, זה יכול להיות משהו כמו “ברוך הבא לעולם, ילד, שמחים שבאת, טוב לראות אותך סוף סוף!”. לא תמיד אפשר לתכנן את המילים וזה יוצא הכי ספונטני וטבעי. בהמשך, נקבל את פניו באהבה גם כשהוא יחזור מהגן, מבית הספר ומהצבא…

לגעת בו: התינוק היה ברחם תשעה חודשים, הרגיש את חום הגוף של אמא מבפנים. מגע עור בעור, חיבוק, התכרבלות, עיסוי – כל מגע נעים מביע אהבה, ומטעין גם אותנו המחבקים בתחושה טובה, אפילו כשאנחנו מותשים לעייפה. המגע כחלק מהקשר נבנה מהרגע הראשון, אך חשוב לשמור עליו גם בשנים הבאות כשהילד גדל, ומטבע הדברים הולך ומתרחק. הילד והאדם שיגדל להיות צריך לדעת שיש מקום שאליו תמיד יוכל לחזור לקבל חיבוק.


לדבר איתו: בדקות האלה שבהן את עוד שרועה על מיטת חדר הלידה והצוות הרפואי מחלץ ממך את השילייה, הבייבי מונח בעריסה, זה הרגע הראשון של הבונדינג עם אבא – אבא מדבר והתינוק מקשיב, סופג, קולט. גם בימים הבאים אנחנו נדבר איתו בגובה העיניים, כאילו ננהל שיחה. בהתחלה הוא רק יביט בנו בעיניו הגדולות, אחרי כמה שבועות נשים לב שהוא מתחיל לענות – בשפתו התינוקית הוא מנהל איתנו דו שיח של “גוּ-גוּ”. נמשיך על פי עקרון הדיאלוג: פעם אנחנו מדברים, ופעם נותנים לו את זכות הדיבור.


להביט בו: להסתכל לו בעיניים – כשמתלהבים ממנו, כשמדברים אליו, כשמאכילים אותו – ליצור קשר עין ילמד אותו על חשיבות יצירת קשר עין בתקשורת.


לחייך אליו: לוקח בערך חודש וחצי עד שהתינוק מחייך. בהתחלה החיוכים לא רצוניים ואפילו נראה אותו מחייך מתוך שינה, אך ככל שנחייך אליו הוא יבין שחיוך זו מחווה חברתית רצויה, וככל שהוא יחייך ויזכה בתגובה לחיוך מאיתנו, הוא ירצה לחייך עוד ועוד.


לשיר לו: נכון שהוא עוד לא בגן, אבל אפילו אם ייקח עוד שנה וחצי עד שהוא ילמד לשיר – שירים מכניסים צבע לחיים. תשירו שירים שאתם אוהבים! לא שירים שמעצבנים אתכם או שאתם חושבים ש”צריך” לשיר לתינוקות, אלא שירים שגם לכם עושים טוב ומעלים את מצב הרוח.


להסביר לו: הרי אנחנו לא היינו רוצים שמישהו יעשה בנו מה שהוא רוצה (ירחץ, יחתל, יחסן…) בלי לפחות להסביר לנו מה עומד לקרות, נכון? זה מינימום כבוד לאדם, והתינוק שלנו הוא אדם כמונו – רק יותר קטן. אז למה שלא ניתן לו את הכבוד המינימלי הזה? לכן, כל דבר שאנחנו עושים, נסביר: “עכשיו הולכים לאמבטיה”, “בוא נחליף לך חיתול”, “עכשיו האחות תעשה לך זריקה, קצת יכאב, אמא ואבא כאן”… אז מה אם הוא רק בן חודש. נסביר לא רק מה שאנחנו עושים אלא גם מה קורה סביבו, כך שהוא ילמד על העולם: “תראה, יש ציפור על העץ”, “הנה הכלב שלנו”, “תסתכל, יורד גשם”…


לשתף אותו: לתת לו להיות חלק מהפעילויות המשפחתיות – ארוחת ערב, שיחה משפחתית, משחק עם האחים הגדולים – ניתן לו להיות נוכח בהתחלה כצופה שמסבירים לו מה קורה, וההמשך הטבעי יהיה שהוא ירגיש חלק מהמשפחה וירצה לקחת חלק בפעילויות המשותפות.


להתפעל ממנו: נסתכל על כל הטוב בתינוק שלנו ונאמר לו כמה הוא יפה, חכם, מקסים, מתוק, ייחודי ומדהים בעינינו, וכמה אנחנו אוהבים אותו. מילים עוטפות ואוהבות כאלה ישמח לשמוע כל ילד וכל אדם בכל גיל.


לעודד אותו: נכניס את שפת העידוד בבית מהרגע הראשון, והיא תמשיך ללוות אותנו אחר כך בטבעיות בגידול הילדים. התינוק כבר עושה פעולות ראשונות שמגיע לו עליהן עידוד. נשקף לו כמה הוא גדל ומתפתח ומה הוא כבר יודע לעשות: “איזה יופי אתה יונק! כל הכבוד, סיימת את הבקבוק! תראה איך אתה כבר מרים את הראש כמו גדול! ואוו, נשארת חמש דקות במיטה עם המובייל בלי לבכות” – עם חיוך גדול שמסביר, גם למי שעדיין אינו מבין את פירוש המילים, שאנחנו מאוד מרוצים.


להתעמל איתו: התינוק עוד לא מכיר את גבולות גופו, נעזור לו ללמוד שהידיים והרגליים האלה הם שלו. אפשר להציב מולו מראה, אפשר לקחת אותו להתבונן בראי יחד, ואפשר לעשות לו תרגילי “התעמלות”: לשכל את שתי הידיים ולפתוח לצדדים, לשכל יד לרגל נגדית ולפתוח, להרים שתי ידיים למעלה ולהוריד כמה פעמים – כל “תרגיל” כזה תוך שירי משחק פשוטים, קשר עין וחיוך – הוא התחלה של בניית זמן איכות להורה ולתינוק.


תחשבו על התינוק החדש שלנו. הוא כמו עולה חדש בכוכב זר לחלוטין. הוא לא מבין את השפה, את המנהגים, מי הדמויות ומה צריך לעשות כדי לקחת חלק, כדי להיות שייך כאן. אנחנו המדריכים שלו בעולם החדש הזה. אנחנו ועדת הקליטה האוהבת שלו. נלווה אותו צעד צעד באהבה גדולה, בתמיכה ובעידוד, נכיר לו את המשפחה, את הבית ואת העולם בכלל.

הכתבה פורסמה לראשונה בYnet הורים, 23.12.15

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

סוף טוב

בימים הקרובים יחזרו הילדים הביתה עם תעודת סיום השנה. לא חשוב מה כתוב בה, כמו שחשוב מי שאוחז בה (או מחביא אותה בתיק ואפילו יותר

קרא עוד »

אהבה בימי קורונה

“יחד ננצח את הקורונה” אמרנו מהסגר הראשון, אבל מה עם האהבה? מתי היא תנצח? מתחילת משבר הקורונה הזוגיות נשכחה מאחור ומעלה בעיקר אבק. כולנו מותשים,

קרא עוד »

איך שומרים על קשרי משפחה?

אומרים שמשפחה לא בוחרים, לא את המשפחה שנולדים לתוכה וגם לא את המשפחה שמתחתנים איתה, אך בייחוד בתרבות הישראלית, המשפחה היא חלק אינטגרלי מחיי היומיום

קרא עוד »

המעודדת בע”מ

למה כל כך חשוב לעודד את הילדים? ואיך הם ילמדו אם לא נגיד להם כל הזמן מה הם לא עשו בסדר? רוני לנגרמן זיו “למה

קרא עוד »

אל תחליטי עליי!

מי לא מכיר את המשפט שבכותרת? ילדים אומרים זאת משום שכך הם באמת מרגישים! בעולם שלהם המבוגרים קובעים, מחליטים ואומרים להם מה לעשות, ומשאירים להם

קרא עוד »

אמא (לא) יודעת הכול

צריך הרבה אומץ כדי להודות שאני לא תמיד יודעת הכול. כי אמהות תמיד יודעות מה טוב לילדים שלהן, לא?רוני לנגרמן זיו אנחנו בטוחות שאנחנו יודעות

קרא עוד »

איך אפשר לסמוך על הגננת?

לקראת פתיחת שנת הלימודים ראיינה אותי העתונאית מאיה פולק לכתבה “גננות במעקב” שהתפרסמה במוסף “שישבת” של “ישראל היום” – הראיון המלא כאן. אז כיצד הורים

קרא עוד »

בשם האהבה

לפני עשר שנים לא חשבנו שנירדם בכל ערב עם הילדים או מול הטלוויזיה. רוני לנגרמן זיו חוזרת להשקיע בזוגיות “זרקתי אותו מהבית!”, הנחיתה עליי חברתי

קרא עוד »

בוקר ראשון בלי אמא

איך להשאיר את התינוק בפעוטון בלי לבכות כל הדרך הביתה? רוני לנגרמן זיו אני זוכרת את היום הראשון שלו בגן. הפקדתי אותו בידיים רועדות בידיי

קרא עוד »

זה שיר פרידה

הילד מתקשה להיפרד בבוקר בגן, מה עושים? רוני לנגרמן זיו מכירים את התסריט שאנחנו מריצים לעצמנו בראש על הבוקר – אוף, בטח שוב יהיה קשה,

קרא עוד »

כל ההתחלות….

אין ספק, לשלוח את הילד לגן זה לא פשוט – בעיקר לנו ההורים הדואגים ויודעים שאין מי שיטפל בו טוב יותר מאיתנו. כמה עצות לימים

קרא עוד »

חזל”ש זה כאן ועכשיו

האחד בספטמבר חוזר ובגדול. איך מחזירים את הילדים לשגרת שנת הלימודים? רוני לנגרמן זיו אחרי שנתנו להם לישון עד מאוחר, לאכול בגדול ולשכוח מכל מה

קרא עוד »

כמה מילים על חוגים

האם למלא את הלו”ז של הילדים בחוגים? במה זה תלוי? ואיפה השיקולים שלנו (זמן, כסף) במשוואה? רוני לנגרמן זיו תפקידם של חוגים הוא לפתוח את

קרא עוד »

חוגים ואחים

מה עושים עם האחים כשהילד בחוג? איך הופכים זמן המתנה לזמן מתנה? רוני לנגרמן זיו דילמה מוכרת: לקחנו את אחד הילדים לחוג, יש עוד 45

קרא עוד »

“אז תלכו אתם לחוג!”

הילד ביקש לפרוש מהחוג, מה עושים? בודקים איתו את הסיבה האמיתית לבקשה, ומגיבים בהתאם רוני לנגרמן זיוחוג הוא פעילות פנאי, וכפעילות פנאי היא לתפיסתי נתונה

קרא עוד »

הורים בגן ילדים

למה חשוב כל כך לבנות יחסים טובים עם הגננת? ואיך עושים את זה? רוני לנגרמן זיו המשולש הורים-גננת-ילד הוא משמעותי מאוד. מדוע? אנחנו רוצים שלילד

קרא עוד »

ביי-ביי בייבי

גם אחרי שעוברים ימי ההסתגלות הרשמיים הראשונים, עדיין לא פשוט. לא פשוט להם להיפרד, לא פשוט לנו להשאיר ילד בוכה בגן, כולנו מותשים, אז מה

קרא עוד »

60 שניות על… תעודות

איך אנחנו מגיבים לתעודות של הילדים? רוני לנגרמן זיו בימים אלה הילדים שלנו מקבלים תעודות.האם אנחנו: א. אדישים לזה לגמרי; זה ממש לא מעניין אותנו.ב.

קרא עוד »

אני לבד!!

“אני לבד!” כדי שנוכל כולנו – הורים וילדים – להתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין, כדאי לתרגל בימים שנותרו לחופש מיומנויות עצמאות, כך שהילדים ייקחו

קרא עוד »

אז מה עושים בחופש?

אחרי שנגמרו הקייטנות והחופשות המשפחתיות, וקייטנות הסבא-סבתא למי שזכה, נשארו עוד כמה ימים ואפילו שבועות להעביר יחד בצוותא. אמנם חלקנו זוכרים שההורים שלנו לא עשו

קרא עוד »

לעשות כלום

מה אתה רוצה לעשות היום? כלום… כמה מחרפן אותנו כשהם בוחרים “לעשות כלום”?! רוני לנגרמן זיו “מה אתה רוצה לעשות היום?” “כלום” “אבל אתמול עשינו

קרא עוד »

צא כבר מהמסך!

אנחנו מתים שהילדים ייצאו קצת מהמסכים ויחוו ילדות כמו שאנחנו חווינו – של חברים וכדורגל. אבל הם חיים במאה ה-21 ונולדו עם הטאץ’ סקרין ביד…

קרא עוד »

כמו באמריקה!

כשהיינו ילדים, ראינו בסרטים ובסדרות הנעורים את נשפי סיום התיכון האמריקניים ורצינו גם. האם אנחנו מתחייסים לנשפי הסיום (הפרום) של ילדינו כהתגשמות החלום? רוני לנגרמן

קרא עוד »

מתמטיקה בימי קורונה

אנחנו חיים בתקופה לא פשוטה ממילא של התמודדות עם לחצי הקורונה, ובתוך כל זה לגשת לבחינת הבגרות במתמטיקה הנחשבת למלחיצה ביותר – זה בכלל לא

קרא עוד »

שקט, מתבגרים פה!!

מה עובר על הילדים שלנו פתאום, שברגע שינו את עורם? מה עובר עלינו בתקופה הזו? ומי הם זקוקים שנהיה עבורם? רוני לנגרמן זיו האם אתם

קרא עוד »

אז מה נשמע במשפחה?

אז איך קוראים לקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם – “שבט לוי”, “לה פמילייה” או “המשפוּחה”? כולנו בווטסאפ כל הזמן. טוב או רע? השאלה מה אנחנו עושים

קרא עוד »

זה כן לטלפון!

האם הילד שלכם מוכן לסמארטפון? 12 שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם לפני שאתם נותנים לילד טלפון חכם רוני לנגרמן זיו בן כמה הוא?יש הבדל גדול

קרא עוד »

שיעור כלכלה

באיזו גישה כלכלית אנחנו נוקטים בבית? האם יש אג’נדה מאחורי החינוך הכלכלי שלנו? רוני לנגרמן זיו יש שתי אסכולות בחינוך כלכלי. האחת אומרת – נקנה

קרא עוד »

אני והחבר’ה

“הוא כל הזמן עם החברים, מה יהיה? איך הוא ילמד?”, זה אולי נשמע כמו משהו שדור ההורים שלנו אמרו לנו, אבל כשאנחנו מחליפים את המילה

קרא עוד »

מכת בכורים

אמא שלי תמיד אמרה שחבל שאי אפשר להתחיל עם השלישי, כי עם הבכור עושים את כל הטעויות. אז מה כבר עשינו?! רוני לנגרמן זיו טעויות

קרא עוד »

כולם בסדר

איך משפיע סדר הלידה על אופי הילדים? האם נזדהה יותר עם הילד שנולד במקום שלנו במשפחת המוצא? ומה לגבי בן הזוג? יצאנו לעשות סדר רוני

קרא עוד »

לנגב לך את הדמעות

הילד שלנו חוזר הביתה בפרצוף נעלב: “הוא לקח לי”, “היא עשתה לי”, “היא אמרה לי”, “הם לא שיתפו אותי” – ואנחנו מתכווצים מבפנים: איך מישהו

קרא עוד »

החשש הגדול – חרם

יותר משאנחנו חוששים להצלחת ילדינו בלימודים, אנחנו דואגים למצבם החברתי. ומה אם לא יקבלו אותם? ומה אם ידחו אותם? הורים רבים סוחבים מילדות חוויית חרם

קרא עוד »

עונת הפסטיגלים

קניתם כרטיסים לפסטיגל? מחכים לרגע האחרון? או שאתם ממש לא בעניין? איך לבלות בחנוכה ולהישאר ביחסים טובים עם הילדים רוני לנגרמן זיו ללכת או לא

קרא עוד »

חג גדול ל…ילדים?!

האם לחפש את התינוקות שלנו בפורים? או: מתי הזמן הנכון להלביש לילדים תחפושות? רוני לנגרמן זיו מצטערת להיות הפארטי פּוּפּר והדודה הפולניה, אך כנראה שמישהו

קרא עוד »

עבדים היינו?!

הילדים יוצאים לשבועיים וחצי של חופשת פסח (פרומו לחופש הגדול…) ועימם גם העבודות לחופש, שגורמים לנו לתהות שוב: של מי השיעורים האלה?! רוני לנגרמן זיו

קרא עוד »

אמא’לה, פורים!

5 עצות שיעשו לכם את החג קצת פחות לחוץ, וקצת יותר שמח רוני לנגרמן זיו 1. התחפושת הראשונה שלי: תינוקות, פעוטות וילדים קטנים מומלץ להלביש

קרא עוד »

סיי צ’יס!

ילדים מתוקים – יש! תחפושת מושקעת – יש! החלטתם להנציח את הרגע בצילומי משפחה מקצועיים. איך רותמים את הילדים לשיתוף פעולה עם המצלמה? רוני לנגרמן

קרא עוד »

איך ליהנות מחופשת החגים?

ארבע עצות שיעזרו לנו לקחת נשימה לפני חופשת החגים הארוכה, ולא יחייבו אותנו לרוץ מאטרקציה אחת לשנייה. מועדים לשמחה רוני לנגרמן זיו לנצל זמן כמותכל

קרא עוד »

8 קטנות על חנוכה

פוחדים מהחושך ולא רוצים להשתתף במסיבה, אבל רוצים ללכת לכל הפסטיגלים, לאכול ים של ממתקים ואין-סוף סופגניות מעוצבות, ובעיקר לא מפסיקים להסתובב? הורים, ילדים וחנוכה

קרא עוד »

אבל אבא הסכים לי!

אתה מרשה ממתקים לפני האוכל ואת לא; את מרשה להם לראות טלוויזיה בבוקר ואתה לא; אתה חושב שחשוב שלילדים יהיו צעצועים של כלי נשק, ואת

קרא עוד »

חזל”ש מהחל”ד

סיימתם את חופשת הלידה ואתם מתכוונים לחזור לעבודה? אל תצפו שהשגרה תחזור להיות כמו שהייתה לפני הלידה. אז איך משלבים עבודה, בית וטיפול בתינוק? הסוד הוא בתיאום ציפיות

קרא עוד »

שם-טוב אימפריה

בחירת שם לילד זו אחריות גדולה: האם לבחור בשם נפוץ שיכולים להיות עוד ארבעה כמוהו בגן, או בשם מקורי וייחודי, שעלולים לא להבין? כמה נקודות למחשבה לפני ההחלטה החשובה

קרא עוד »

נהיה בקשר