איך הורים יכולים להשפיע לטובה על היחסים בין הילדים? לא מחכים למריבה הבאה! מכניסים קודי התנהגות מתאימים כבר מעכשיו
רוני לנגרמן זיו
מומחים רבים מסבירים לנו איך להתמודד עם מריבות בין אחים, וזה חשוב. אך כמו שאנחנו משקיעים בשמירה על אורח חיים בריא כדי למנוע מחלות – גם במשפחה אפשר לעשות זאת: להשקיע בבניית יחסים טובים בין האחים, ומניעת מריבות זו רק אחת המטרות שתושג בדרך.
מה החשיבות של יחסים טובים בין האחים? בשנות הילדות הילדים יכולים לשחק יחד בהיעדר חברים אחרים באותו רגע, להעביר את הזמן המשותף בנעימים, ללמד אחד את השני, לעודד זה את זה ולעזור זה לזה. כשהילדים ביחסים טובים, קל לכם לסמוך עליהם כשהם נשארים יחד לבד בבית (בגילים המתאימים כמובן).
בעתיד, היתרונות ברורים לא פחות: חברים באים והולכים, אך אחים זה לכל החיים – תומכים ומעודדים, ברגעים טובים וגם בזמנים קשים. היחסים הטובים עוזרים בשמירה על מסורות משפחתיות – ארוחות שבת וחג, ימי הולדת, טיולים, קשר בין בני הדודים וכו’.
אז איך עושים את זה?
להשקיע. יחסים, כמו בחיים, זו השקעה – צריך להחליט שהנושא חשוב לכם ושאתם ממקמים אותו גבוה בסדר העדיפויות החינוכי. לשים לב לצורת הדיבור וההתנהלות מול הילדים ולעדכן אותה במקרה הצורך.
לאחד. לעשות דברים יחד שיגבשו בין האחים: להחליט על פעילויות משותפות שכולם אוהבים (להקפיד שלא תמיד רק אחד הילדים קובע מה עושים, אלא שכל קול נשמע) – טיולים, ארוחות משפחתיות, סרטים, משחקים ועוד.
לינה משותפת. להלין את האחים יחד באותו חדר תורם לגיבוש ולאחדות ביניהם. אין כמו הפטפוטים והמשחקים הקטנים שלפני השינה וההתעוררות המשותפת בבוקר כדי לתרום לקשר. גם אם יש לכם בית גדול, אפשר לחלק את החדרים לפחות בגילים הצעירים לחדר שינה ולחדר משחקים.
לעודד. בכל רגע ביום, לפרגן לילדים איזה אחים טובים הם, ולספר על זה לכל מי שרוצה לשמוע: “איזה יופי אתם משחקים יחד”, “איזה כיף לנו שאתם מסתדרים לבד בשבת בבוקר ואנחנו יכולים לישון עוד קצת”, “אתם מדהימים איך שאתם עוזרים אחד לשני” ועוד ועוד. אנחנו אומרים לילדים שלנו משפטים כאלה עשרות פעמים ביום, ומספרים על כך לסבתא וסבא, לדודים ולחברים. מילים יוצרות מציאות.
לדבר ברבים. לשים את כולם בסירה אחת: “ילדים, בואו לאכול”, “ילדים, הולכים להתקלח” וכו’. זה גורם לחלוקה ברורה בבית בין מחלקת ההורים למחלקת הילדים, ואוטומטית מביא אותם להתאגד במחלקה שלהם. גם אם הם מתאגדים נגדנו – הם ביחד זה עם זה, והמטרה הושגה.
לתת דוגמה. כשאנחנו שומרים על יחסים טובים עם האחים שלנו, הילדים שלנו רואים – ומפנימים. גם אם כרגע הם תולשים זה לזה את השערות, בטווח הארוך הם יקלטו איך אחים בוגרים אמורים להתנהג ומהי הדרך לשמור על יחסים במשפחה.
מה לא…?
לא לנסות לתת לילדים שווה בשווה. זה אף פעם לא ייגמר, וגם אין לזה סיבה. מסבירים לילד “היום אחיך צריך נעליים חדשות ואתה לא. כשתצטרך – נקנה לך”, וזהו. גם לא לתת למי שמנג’ס יותר, רק כדי לרצות אותו.
לא להשוות. אף פעם לא לומר “למה אתה לא כמו אחיך”/ “למה את לא כמו אחותך”. אף פעם. גם אם זה ממש עומד לנו על קצה הלשון. גם אם אנחנו ממש רוצים שהוא יהיה כמו אחיו.
לא להפלות. יש נטייה להפלות לטובה את הילד הצעיר (“תוותר לאחיך, הוא קטן” זה משפט שהתקבע ונשאר גם אם הקטן כבר לא כל כך קטן); לעתים יש נטייה להפלות לטובה ילד שהוא חלש יותר פיזית או בעל מוגבלות, גם אם החולשה הזו אינה רלוונטית לסיטואציה (כאשר לילד כזה דווקא צריך להראות במה הוא חזק כדי להוציא אותו מתדמית החלש ולתת לו כוחות להתמודד).
לא לתייג. “הוא עקשן כמו אבא שלו”, “היא נודניקית כמו אמא שלה” – תיוגים כאלה גורמים לילד להרגיש רע, ולאחיו להרגיש טוב שהוא לא כזה, ואפילו להשתמש בתיוג הזה נגדו; גם אם אומרים רק על ילד אחד הרבה “הוא חכם” – השני עלול לחשוב על עצמו ההיפך: שבגלל שלא אומרים זאת עליו, הוא טיפש.
הכתבה פורסמה בYnet הורים 14.10.2013