רגע לפני 1 בספטמבר…
מכתב אישי לשלושת ילדיי, רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים החדשה
רוני לנגרמן זיו
ילדים יקרים שלי,
בעולם של בית ספר, כשהמערכת מכניסה אתכם למסגרות, קווים וקוביות;
בעולם של מתבגרים, כשכולם צריכים להיות דומים – אחרת הם לא שייכים;
אני מאחלת לכם למצוא את הקול הפנימי שלכם, ללכת אחרי הלב שלכם,
להוריד את הווליום של הרעשים החיצוניים – ולהצליח להקשיב לעצמכם.
להיות אתם – בגאווה, בראש מורם, בלי להתבייש,
בלי לְרצות אחרים, בלי לִרצות להיות כמו כולם.
להפגין את הייחודיות שלכם, ללטש את היהלום שבכם.
אתם לא צריכים לחכות ל”כשתהיו גדולים” כדי להגשים את עצמכם,
התחילו עכשיו ללכת בדרך שלכם, לסלול את המסלול הייחודי שלכם.
אז אנשים אמרו. יגידו הרבה דברים. מקנאה, מחוסר הבנה, מצרות עין. למי אכפת.
אנחנו כאן מאחוריכם. מאמינים בכם תמיד. גם כשאחרים לא, גם כשאתם לא.
אנחנו כאן תמיד. נאהב אתכם, נקבל אתכם כמו שאתם.
נעודד אתכם להיות הגרסה הכי טובה – של עצמכם.
ובשנה המאתגרת הזו, מאחלת לכם (והאמת גם לנו) למצוא את האופטימיות, הגמישות והיצירתיות הנדרשות לעבור בהצלחה את האתגרים שהיא מזמנת לנו.
נ.ב – ואם לא מצליחים? חשוב לדעת ששום דבר זה לא סוף העולם. לב שבור מאהבה נכזבת, לא התקבלת לנבחרת, מבחן לא מוצלח (אפילו, מי ישמע – בגרות במתמטיקה)? תמיד יש עוד הזדמנות. תמיד יש מחר. תזכרו מה חשוב באמת. להיות טובים. קודם כל – לעצמכם.
