“מה יהיה? הוא לא למד כלום כל החופש, איך הוא יחזור ללימודים?”
רוני לנגרמן זיו
העניין עם הלימודים של הילדים מעסיק אותנו מאוד, וככל שזה מעסיק אותנו יותר – כך זה מעסיק אותם פחות. כלומר, ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על הלימודים של הילדים שלנו: שואלים אותם, “חופרים” להם, מנדנדים להם, יושבים להם על הראש, דורשים מהם, מכריחים אותם – הם עושים בדיוק ההפך. ככל שאנחנו לוקחים אחריות, הם מתנערים מאחריות. מוכר? כי זה בדיוק זה: זללנו להם את האחריות, ולא אפשרנו להם לקחת אותה על עצמם.
אז מה עושים?
כאן קשה להכליל, ובהחלט שלא כל הילדים אותו הדבר. כל הורה מכיר את הילד שלו באמת, ויודע אם גם אחרי חודשיים שהוא לא פתח ספר, אפשר לסמוך עליו שיסתגל אחרי שבוע-שבועיים וייכנס לתלם כמו כל הילדים, או שזה ילד עם קשיי למידה או צרכים מסוימים, שחשוב לחזק אותו לאורך כל החופשה כדי שהוא יישר קו. ללא ספק, גם אלה ו(במיוחד) גם אלה זקוקים לחופש אחרי עשרה חודשי לימודים, וגם את אלה וגם את אלה אפשר להכניס בהדרגה לשגרה לקראת החזרה ללימודים.
אבל, וזה אבל גדול – חשוב שזה לא יפתח חזית חדשה של מלחמה בבית, אלא ייעשה תוך שיתוף פעולה והסכמים. נסביר לילדים את החשיבות של העניין: “חשוב שתחזור על החומר כדי שלא יהיה לך קשה מאוד בתחילת השנה”, או: “אני חושב/ת שתרגיש ממש טוב כשתשב בכיתה וכבר תדע, כי התקדמת בחומר!”; אפשר גם לחזק את דברינו בעזרת המלצת המורה, שהיא דמות שהילדים בדרך כלל מעריכים; נשאל את הילד מה יעזור לו (לשבת איתנו או לבד ושאנחנו נבדוק יחד אחר כך? לשבת עם אבא, אבא, אח גדול, חבר?), שיבחר את השעות המתאימות לו ביום, אולי לא כל יום אלא כל יומיים וכן הלאה, ולנסות למצוא חוברות ידידותיות (או סרטונים ביוטיוב שמלמדים את החומר בצורה נוחה) שיחבבו עליו את הנושא, ולא יהפכו לעוד נושא למריבה. הרעיון הוא: לתת לילד ככל האפשר בחירה על הדרך שמתאימה לו ללמוד – ועם הבחירה תגיע (בהדרגה!) גם האחריות.
