חשבתם פעם לשבת לפגישה אישית עם הילד שלכם? לשמוע מה באמת הוא חושב ומרגיש? החופש הגדול מאפשר לנו זמן רגוע לשבת יחד, להקשיב, לדבר, לשתף. למה זה כל כך חשוב? איך מקשיבים באמת? ואילו משחקים יוציאו אותנו מהקופסה?
החופש הגדול בעיני רובנו נראה כמו מלחמת הישרדות. רצים מקייטנה לקייטנה, מסבתות לדודים, ובשאר הזמן מנסים למצוא תעסוקה בלי לנזול מחום: ים-בריכה-חברים-קניונים. וכשהטמפרטורות מטפסות וכלים כל הכוחות, אנחנו מחפשים מה לעשות בין ארבעה קירות: אפייה, יצירה, אוהל בסלון ושאר בלגנים.
אבל היי, רגע. למה חייבים כל הזמן לעשות ולעשות? חופש גדול הרי משמעותו חופש – חופש מעשייה, זמן מנוחה, אפשרות לשבת ולהירגע, לעצור ולהתבונן, ובעיקר להקשיב, לא רק לדבר. החופש הגדול מאפשר לנו הזדמנות לשיח אמיתי, פתוח וכן. כשאין לחץ של להגיע בבוקר למסגרות הלימודים, אחרי צהריים לחוגים ולחברים, בערב לתקתק מקלחות, ארוחה וכלים – הזמן מקבל משמעות אחרת. אפשרות לשחרר קצת את הלחצים הרגילים, להתרווח בכורסה, ולגלות את הילדים שלנו – והאמת גם את עצמנו – מחדש.
למה בכלל חשוב לשוחח עם הילדים שלנו?
שאלה כביכול רטורית, אבל אם תחשבו על זה רגע, רוב השיחות היומיומיות שלנו איתם מתחלקות בגדול לשניים: שיחות “איך היה היום?-כיף”, ושיחות הטפה: “למה לא עשית/ כמה פעמים אני צריכה להגיד לך/ בוא-שב-תאכל-תכין שיעורים”. אף אחת מהן בעצם אינה שיחה, שתיהן (בייחוד זו האחרונה), היא מונולוג, שהצד השני קורא לו “חפירה”, ולא באמת מקשיב.
מיומנות של שיחה אמיתית אינה מושגת בקלות בעולם המהיר והמיידי של היום, והחופש הגדול מאפשר לנו לשבת באמת עם הילדים, על כוס קפה/ שוקו/ מיילקשייק, ולהקשיב להם, לפעמים בפעם הראשונה – באמת. לתת להם מקום להביע רגשות (את כל קשת הרגשות, גם פחות נעימים: תסכולים, כעסים, כאבים, געגוע). להביע את עצמם במילים בכלל, ולהביע רגשות בפרט – זו מיומנות תקשורת שחשוב מאוד שתהיה להם. וחשוב לא פחות: שהם יידעו שיש מי שמקשיב להם. שהם יידעו שאנחנו כתובת עבורם, שיש להם למי לפנות במצבי קושי ומצוקה, כמו גם כדי לחלוק חוויות מהנות ושמחות.
איך נשוחח עם הילדים שלנו?
שיחה אין משמעותה כאמור הטפה, וגם לא תחקיר. אנחנו לא יכולים להכריח את הילדים שלנו לדבר (או כל דבר אחר, בעצם), אלא תפקידנו לתת להם דוגמה אישית למה שאנחנו רוצים ללמד אותם.
לכן המיומנות החשובה הראשונה היא שיתוף. אם הילדים לא שמעו אותנו משתפים – הם לא יידעו לשתף בעצמם. נספר להם על היום שלנו גם בצורה אינפורמטיבית, וגם תוך הבעת רגשות (כאמור, לא רק נעימים: מי הכעיס אותי היום, מי העציב אותי וכן הלאה).
המיומנות החשובה השנייה היא הקשבה. הקשבה נקייה, הקשבה אמפתית. הרעיון הוא כזה: מקשיבים בלי לקטוע את המספר באמצע, שואלים רק שאלות שיקדמו אותו (ולא שאלות חטטניות ומעצבנות בסגנון “וכמה קיבלה יעל?”, “ומה אמא של יואב אמרה?”), ובעיקר – לא מביעים שום ביקורת. ביקורת חוסמת והורסת את הגשר לשיתוף. וגם: לא מביעים דעה או מייעצים – אלא אם הילד ביקש לשמוע.
בשנים האחרונות יש היצע עצום של משחקי קופסה המאפשרים לפתוח שיח רגשי. הם מתאימים לפתוח ערוצי תקשורת בדו-שיח אישי של הורה-ילד, וגם בשיחה משפחתית שבה נוכחים אחד ההורים או שניהם, ילד אחד או יותר. הנה כמה דוגמאות:
לילדים צעירים:
• “זה היום שלי” – משחק שיתוף הדדי על מאורעות היום בגן ובית הספר ותכנון היום הבא
• “אוצרות הלב”, “טריק או משימה”, “שירת המלאכים” ועוד מבית “ניתן באהבה” – משחקי ערכים לתקשורת משפחתית.
• “מה אני מרגיש”, “מה אני רוצה?” ועוד – משחקי קלפים ובהם שאלות על מחשבות ורגשות של מיכל לאופר.
• “פשוט. לשתף” – משחק לוח המאפשר שיתוף ומעורר שיח באריזת מזוודה (להשיג בכמה צבעים) של רונית חלפון וליאת זיתוני.
• “חלום לי”, “חלומות וחבלים”, “גלה לי”, “יש לי פיראנות” ו-So do you”” (לילדים בוגרים ולמבוגרים) מבית dreambow.
• “קלפי החלומות” של מירב מוסקוביץ – לתקשורת נעימה בין הורים וילדים דרך חשיבה חיובית ודימיון מודרך לפני השינה.
• קוביית משחק ויצירה – מאפשרת גם יצירה משותפת (צביעה והרכבת הקובייה) וגם שיח המתפתח בעקבות השאלות שעליה.
לילדים בוגרים יותר ולמבוגרים:
• “מגרש ביתי – טריוויה משפחתית”, “הרביעיות שלנו” ו”סט משפחתי” – פותחים שיחות על המשפחה שלנו, העלאת זיכרונות והיכרות משפחתית מזווית לא שגרתית. מבית מגרש ביתי.
• “על מה ולמה – ילדים מנסחים ערכים” – פותח שיחה עם ילדים על ערכים, מאפשר לבחון ולנווט אל הסולם הערכי המשפחתי האישי, של שוש מעוז-אריה.
• “זרעים של קשר” – מאפשרים שיחה פתוחה עם האנשים האהובים עליכם, של מאיה לנג-גלעד.
• “על השולחן”, “רגעים של בנות”, “רגעים של בנים”, “חפצים מדברים”, “סיפור דרך” ועוד, מבית “רגעים”.
• “ינשופים” – קלפי שיח על תקשורת ורגש באמצעות ספרים, של ד”ר רוני גז לנגרמן.
ויש גם ספר: “הרשימה לילדים” – ספר שמאפשר לשוחח על החלומות שלנו בקול רם, ולא רק להביע אותם “בלב”. הרעיון הוא שככל שיותר אנשים ישמעו – כך גדל הסיכוי שמישהו יוכל לעזור לנו להגשים.
הכתבה פורסמה באתר madcafe בתאריך 24.7.2016
