מה עושים כשרוצים לדעת לדבר אנגלית שוטפת? מארגנים קבוצת חברות, נפגשים יחד עם מורה לאנגלית ולא מפסיקים לדבר. באנגלית, כמובן. וגם: מה גברים רוצים?

– "אני לא נוסעת!", קבעה טלי.
– "ברור שאת נוסעת", עניתי.
– "אני אפחד לפתוח את הפה. כולם אצלנו עם אנגלית שפת אם חוץ ממני".
בסוף היא נסעה, כמובן. אין הר שטלי לא יכולה להזיז כשהיא רוצה, ופחד רק מדרבן אותה לעשייה. גם לנסוע לשבועיים לאוניברסיטה בארצות הברית במסגרת לימודי התואר השני במינהל עסקים, תוך כדי עבודה תובענית וטובענית כעורכת דין וגידול שני ילדים.
אבל האנגלית לא נתנה לה מנוח. נכון שרוב לימודי התואר נעשו באנגלית והיה עליה לקרוא הררי חומר ואף להיבחן באנגלית, אבל מה לגבי יכולת השיחה? אחרי שסיימה את התואר (כמצטיינת המחזור, ברור), היא החליטה לייסד קבוצת נשים שנפגשת אחת לשבוע, באחד הבתים או בבית קפה, עם מורה לאנגלית.
"אם את לא עובדת באנגלית וזו אינה שפת האם שלך – זה קצת מלחיץ לדבר אנגלית, ולוקח זמן לשחרר את הלשון", היא מסבירה. "במיוחד אם את פרפקציוניסטית ולא רוצה להישמע עילגת… הדרך היחידה להתגבר על זה היא פשוט לדבר, אבל עם מי? אז החלטתי לגבש קבוצה של חברות באווירה ביתית ותומכת, ולמצוא מורה לאנגלית לקונספט הזה לא היה קל. אבל בסוף גם המורה נשבתה בקונספט הייחודי".
זה לא מוזר לדבר אנגלית עם החברות שלך?
"בהתחלה היה קצת מוזר, ולאט לאט 'שכחתי' שאני מדברת באנגלית… הביטחון השתפר, ועכשיו אני כבר מנסה לדבר יותר גם עם ה'סביבה החיצונית' אנגלית כשיש הזדמנות. הדרייב מאחורי זה הוא הרצון להצליח (או הפחד להיכשל, איך שלא תקראי לזה), וכל מכשול בדרך – לא לעקוף, אלא להתנגח בו חזיתית. ועד שלא תהיה לי אנגלית מצוינת, לא אניח לזה. אז כמו שמומלץ למי שיש לו פוביה – להתמודד איתה, כך אני מנסה להתמודד עם הפוביה מאנגלית".
נכון שאת פרפקציוניסטית, אבל אי אפשר להיות הכי טובה בהכל.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי להישמע עילגת. הלוואי שהייתי יכולה לוותר לעצמי, אבל אני לא. והלוואי שהיינו יכולים לנסוע לשליחות בארצות הברית ולשחרר את הילדים מהמאבק ומחריקת השיניים בהתמודדות עם השפה, כמו שהיה לי כל השנים הללו".
ועד שתגיע השליחות המיוחלת, הבכור בן השמונה וחצי לומד בחוג אנגלית בנוסף ללימודי האנגלית בבית הספר, ואחיו בן השש הולך מדי יום לצהרון דובר אנגלית, ביוזמתו (אבל הוא "הבן של אמא שלו", אז זה לא מפתיע).
"אני מנסה להעביר להם את המסר שהשמיים הם הגבול ואין דבר העומד בפני הרצון", היא מסכמת. "שיראו את אמא, שגם היא היתה מעדיפה ללכת לישון או לראות טלוויזיה, אבל היא הולכת ללמוד אנגלית בערב. המסר הוא שאם תרצה – תצליח, זה תלוי רק בך".
אז מה גברים רוצים?
"חשוב לי לעשות דברים עם משמעות. אני רואה אנשים בגילי כבר עייפים, חסרי כוח, ואני רוצה להמשיך להתלהב כמו ילד, שהלהבה הפנימית לא תגווע. לייצר משהו שיקדם אותי מבחינת ההתפתחות האישית, להשתפר, לא לפחד. לנתב את הכישרון למקומות הנכונים. לעשות משהו שתורם באיזשהו אופן, ולא בהכרח לרווחים כספיים", אומר בעלה. "מטרה נוספת היא לא לעבוד קשה בגיל 55 כמו בגיל 25. הייתי רוצה לעבוד ארבעה ימים בשבוע, ואת היום החמישי לקחת לעצמי למחשבות. אני רוצה להגיע לגיל 70, להסתכל אחורה ולומר: חייתי את החיים באופן מלא ולא בזבזתי את המתנה היקרה הזו".
הכתבה פורסמה בירחון הורים וילדים ובאתר ifeel/את 14.3.11