הבלוג של רוני / סתם יום של חול

רוני לנגרמן־זיו

איך נראה יום טיפוסי של אמא עובדת? רוני נותנת הצצה ליום בחייה ומוכיחה שלא רק שנשים יכולות לעשות הכל, הן גם מוצאות זמן לרקוד זומבה

"את לא מבינה כמה הייתי צריכה את זה היום!", זורקת לעברי אסנת כשהיא נעמדת לצדי, רגע אחרי שמתחילה המוזיקה. אני דווקא מאוד מבינה. כל אחת מאיתנו, והרשו לי לדבר בעיקר בשם האמהות שבינינו, צריכה איזה אי של שקט, של שפיות. טוב, עזבו שפיות, איזה אסקפיזם קטן. שעה בשבוע (במינימום) של בריחה מהמציאות, כדי לתדלק לפני שחוזרים לאי השפיות. כי ככה בערך, בנטו, נראה יום ממוצע של אמא. ניקח אותי, למשל, וניקח את היום, למשל, כי מחר כבר בטח לא אזכור, יהיה כזה חדש.

למי יש זמן לעבוד?

בוקר. קמה לפני כולם. מכינה שוקואים וסנדוויצ'ים. מעירה. מנערת. זורקת מהמיטות לשטוף פנים. אחרי שהם מרוחים איכשהו על הכיסאות ללגום, אני נסה לי במהירות להתלבש – להתאפר – להסתרק, מספיקה גם לזרוק איזה סנדוויץ' לתיק שלי (כי ברור שלא אספיק לאכול צהריים בעבודה). מזרזת אותם להתלבש, לנעול, לקחת תיקים. יוצאים. פיזורים, כולל בכי פרידה הכרחי. מגיעה לחניון הרכבת דקה לפני השעה הייעודה. אספיק? אפספס? לשמחתי, גם הפעם מוכיחה רכבת ישראל את עמידתה בזמנים, ומאחרת.

נוחתת בתל אביב, קונה לי בקבוק מים בקיוסק. מבט אחד על עזריאלי המתחיל להתעורר, ויורדת אל תחנת האוטובוס. נוסעת שתי תחנות כדי לא להגיע נוטפת מים לעבודה, ונכנסת למשרד. שוב מישהו התנחל לי על המחשב בשיטת הכיסא החם. לא נורא, היום ממילא עמוס פגישות וישיבות, ועוד רגע אני צריכה לצאת. מוקדם מהרגיל, לבכור יש חוג שחייה. בדרך חזרה (אוטובוס-רכבת-מכונית) מחזירה טלפונים לכל אלה שניסו אותי במשך היום, כולל בנות ועד ההורים שיחד אנו שוקדות על המתנות למסיבת הסיום.

במכונית, מחשבת מה לעשות ברבע השעה היקרה שתיוותר לי מרגע ההגעה הביתה ועד היציאה לחוג, ומגיעה לתכנון האופטימלי הבא: נכנסת הביתה, מכניסה צלחת אוכל למיקרוגל. מסמסת לשכנה שהבכור נמצא אצלה שתשלח אותו הביתה. בינתיים עולה להחליף למדי ב', עד שהוא מחליף לבגד ים אני אוכלת, ויצאנו. סימוס בחזרה מהשכנה: "רק שתדעי, הוא לא אכל צהריים". רושמת לעצמי עוד שורה בטו-דו ליסט להיום: לדאוג שהילד יאכל.

מצוידת בערימת העבודה שלקחתי הביתה (הרי לא ממש הספקתי באמת לעבוד היום), אני יושבת בגינה שליד הבריכה, ומנסה לעבוד. בדרך חזרה אני מנסה להמציא באוזניו (בעל פה) את ברכת סוף השנה למורה. נוחתים בבית, מנת קורנפלקס גדושה, ויוצאים להביא את הקטנצ'יק.

כרוניקה של מסע קניות ידוע מראש

"הולכים לקניות!" אני מכריזה (חוץ מזה שהמקרר ממש ריק, זה בילוי חביב עליהם). למרות ערימות העבודה שעוד מחכות, גם הסופר נמצא בראש הרשימה. בקרבת מקום יש שתי חנויות צעצועים עם פינות יצירה. אני נכנסת לשתיהן, חסרים לי עוד כמה קישוטים ללוחות השעם שקנינו לילדי הכיתה כמתנה לסוף השנה. בסוף אני מוצאת איכשהו את מבוקשי, הקטנצ'יק כבר מאבד סבלנות ועוד לא התחלנו את הקניות.

"נכון שרציתם כפכפים חדשים?" אני מנסה להלהיב אותם, "אז הנה החנות". נכנסים, מודדים, מתלבטים, בוחרים – בסוף כל אחד יוצא מבסוט עם כפכפים חדשים משלו (לגדול קדס, לקטן דייגו, ובא לציון גואל עד הבכי הבא, שלא מאחר להגיע, באמת כבר לא זוכרת על מה). טוב, מזיזים את האוטו לחניית הסופר, מסתובבים ומעמיסים את כל צרכינו על העגלה.

רגע לפני שאנחנו בקופה מגיע ה"אמא-פיפי!" ההכרחי. עוזבת הכל, רצה איתם לפיפי, חוזרת, מעמיסה על המסוע, אורזת, משלמת, מעמיסה באוטו, הקטנצ'יק צורח שוב, רוצה את הקרואסונים שקנינו. אלוהים יודע באיזה שקית הם! מגיעים הביתה. הוא, כהרגלו, ממשיך בברוגז ולא רוצה לצאת מהמכונית. אני מוציאה את כל השקיות, אחר כך אותו, הוא ממשיך ליילל, אני מנסה להתעלם. הוא נכנס למיטה (עם כל החול מהגן! אמאל'ה!). אני חייבת להמשיך.

יצאנו לרקוד

השעה שש וחצי. אני מאשרת לבכור חצי שעת מחשב, ומתיישבת לעבוד. שמה קומקום לעשות לי קפה, ואפילו לא קמה להכין אותו, כל דקה חשובה. מתישהו אני רואה את הסוף, כשברקע הילדים כבר עושים קולות של רעב. מכניסה למיקרו את הדבר הראשון שאני רואה בפריזר. איך אני רוצה להיות אמא שמטגנת שניצלים! אמרתי לעצמי בסופר לפני חצי שעה, כשהזמנתי קילו שניצלים, ושוב אני דוחפת להם מהקפואים האלה שמוכנים בדקה.

שבע וחצי, והחצי עוד לא הגיע. אני מתקשרת לשכנה שתשלח את הבת שלה, משביעה את הילדים שהם אוכלים לבד יפה ועוד מעט הבייביסיטר האהובה עליהם תבוא, ורצה להשתחל לטיץ ולנעלי ספורט. סופרת את הדקות, ובינתיים עושה כלים. הבת של השכנה נכנסת בתזמון המושלם. "ביי חמודים", אני זורקת לעברם, אבל הם ממש לא שמים עליי בעודם משוויצים לבייביסיטר בכל החוכמות החדשות שלהם.

חמש דקות אחר כך, בשיעור זומבה, לצלילי מוזיקה לטינית מקפיצה ("היום הכנתי לכם ריקודים חדשים!", קיבלה את פנינו היילי במאור פנים), אני פוגשת את אסנת. משפט אחד אומר הכל. בטח היה לה יום דומה לזה. סתם יום של חול, יום טיפוסי של אמא עובדת. והוא ממש עוד לא נגמר, כי את השורות האלה אני כותבת ברבע לחצות, עושה לרגע הפסקה מהעבודה, כשברקע נצרבים להם בזה אחר זה דיסקים עם תמונות של ילדי הכיתה, מתנה נוספת לסופשנה.

הכתבה פורסמה במגזין הורים וילדים ובאתר ifeel/את 23.6.11

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

היש צוהלת ושמחה

רוני לנגרמן־זיו מה עושים אם הילד לא רוצה להתחפש או להצטלם מחופש? איך לשדרג משלוח מנות? ועוד רעיונות משמחים במיוחד לחג הפורים בחירת התחפושת עוד

קרא עוד »

הורים ולומדים

רוני לנגרמן־זיו מי לא מתגעגע להיות סטודנט? החבר'ה, המסיבות, הדשא ובין לבין גם לומדים קצת. אבל זה היה לפני הילדים. לכל ההורים שמתחילים את השנה

קרא עוד »

מתחילים בטוב

רוני לנגרמן־זיו תחילת השנה מביאה איתה תקוות חדשות, אבל הכי פשוט זה להתחיל בקטן – ביום אחד. כמה דברים קטנים שיעשו לכם טוב בסדר יום

קרא עוד »

אמא בבית הספר

רוני לנגרמן־זיו כשליוותי לראשונה את בני הבכור למפגש לקראת כיתה א, צפו בזיכרוני שנות בית הספר שלי. כל אותם דברים שאני לא רוצה להעביר לו,

קרא עוד »

סוף טוב

בימים הקרובים יחזרו הילדים הביתה עם תעודת סיום השנה. לא חשוב מה כתוב בה, כמו שחשוב מי שאוחז בה (או מחביא אותה בתיק ואפילו יותר

קרא עוד »

אהבה בימי קורונה

"יחד ננצח את הקורונה" אמרנו מהסגר הראשון, אבל מה עם האהבה? מתי היא תנצח? מתחילת משבר הקורונה הזוגיות נשכחה מאחור ומעלה בעיקר אבק. כולנו מותשים,

קרא עוד »

איך שומרים על קשרי משפחה?

אומרים שמשפחה לא בוחרים, לא את המשפחה שנולדים לתוכה וגם לא את המשפחה שמתחתנים איתה, אך בייחוד בתרבות הישראלית, המשפחה היא חלק אינטגרלי מחיי היומיום

קרא עוד »

המעודדת בע"מ

למה כל כך חשוב לעודד את הילדים? ואיך הם ילמדו אם לא נגיד להם כל הזמן מה הם לא עשו בסדר? רוני לנגרמן זיו "למה

קרא עוד »

אל תחליטי עליי!

מי לא מכיר את המשפט שבכותרת? ילדים אומרים זאת משום שכך הם באמת מרגישים! בעולם שלהם המבוגרים קובעים, מחליטים ואומרים להם מה לעשות, ומשאירים להם

קרא עוד »

אמא (לא) יודעת הכול

צריך הרבה אומץ כדי להודות שאני לא תמיד יודעת הכול. כי אמהות תמיד יודעות מה טוב לילדים שלהן, לא?רוני לנגרמן זיו אנחנו בטוחות שאנחנו יודעות

קרא עוד »

איך אפשר לסמוך על הגננת?

לקראת פתיחת שנת הלימודים ראיינה אותי העתונאית מאיה פולק לכתבה “גננות במעקב” שהתפרסמה במוסף “שישבת” של “ישראל היום” – הראיון המלא כאן. אז כיצד הורים

קרא עוד »

בשם האהבה

לפני עשר שנים לא חשבנו שנירדם בכל ערב עם הילדים או מול הטלוויזיה. רוני לנגרמן זיו חוזרת להשקיע בזוגיות "זרקתי אותו מהבית!", הנחיתה עליי חברתי

קרא עוד »

בוקר ראשון בלי אמא

איך להשאיר את התינוק בפעוטון בלי לבכות כל הדרך הביתה? רוני לנגרמן זיו אני זוכרת את היום הראשון שלו בגן. הפקדתי אותו בידיים רועדות בידיי

קרא עוד »

זה שיר פרידה

הילד מתקשה להיפרד בבוקר בגן, מה עושים? רוני לנגרמן זיו מכירים את התסריט שאנחנו מריצים לעצמנו בראש על הבוקר – אוף, בטח שוב יהיה קשה,

קרא עוד »

כל ההתחלות….

אין ספק, לשלוח את הילד לגן זה לא פשוט – בעיקר לנו ההורים הדואגים ויודעים שאין מי שיטפל בו טוב יותר מאיתנו. כמה עצות לימים

קרא עוד »

חזל"ש זה כאן ועכשיו

האחד בספטמבר חוזר ובגדול. איך מחזירים את הילדים לשגרת שנת הלימודים? רוני לנגרמן זיו אחרי שנתנו להם לישון עד מאוחר, לאכול בגדול ולשכוח מכל מה

קרא עוד »

כמה מילים על חוגים

האם למלא את הלו"ז של הילדים בחוגים? במה זה תלוי? ואיפה השיקולים שלנו (זמן, כסף) במשוואה? רוני לנגרמן זיו תפקידם של חוגים הוא לפתוח את

קרא עוד »

חוגים ואחים

מה עושים עם האחים כשהילד בחוג? איך הופכים זמן המתנה לזמן מתנה? רוני לנגרמן זיו דילמה מוכרת: לקחנו את אחד הילדים לחוג, יש עוד 45

קרא עוד »

"אז תלכו אתם לחוג!"

הילד ביקש לפרוש מהחוג, מה עושים? בודקים איתו את הסיבה האמיתית לבקשה, ומגיבים בהתאם רוני לנגרמן זיוחוג הוא פעילות פנאי, וכפעילות פנאי היא לתפיסתי נתונה

קרא עוד »

הורים בגן ילדים

למה חשוב כל כך לבנות יחסים טובים עם הגננת? ואיך עושים את זה? רוני לנגרמן זיו המשולש הורים-גננת-ילד הוא משמעותי מאוד. מדוע? אנחנו רוצים שלילד

קרא עוד »

ביי-ביי בייבי

גם אחרי שעוברים ימי ההסתגלות הרשמיים הראשונים, עדיין לא פשוט. לא פשוט להם להיפרד, לא פשוט לנו להשאיר ילד בוכה בגן, כולנו מותשים, אז מה

קרא עוד »

60 שניות על… תעודות

איך אנחנו מגיבים לתעודות של הילדים? רוני לנגרמן זיו בימים אלה הילדים שלנו מקבלים תעודות.האם אנחנו: א. אדישים לזה לגמרי; זה ממש לא מעניין אותנו.ב.

קרא עוד »

אני לבד!!

"אני לבד!" כדי שנוכל כולנו – הורים וילדים – להתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין, כדאי לתרגל בימים שנותרו לחופש מיומנויות עצמאות, כך שהילדים ייקחו

קרא עוד »

אז מה עושים בחופש?

אחרי שנגמרו הקייטנות והחופשות המשפחתיות, וקייטנות הסבא-סבתא למי שזכה, נשארו עוד כמה ימים ואפילו שבועות להעביר יחד בצוותא. אמנם חלקנו זוכרים שההורים שלנו לא עשו

קרא עוד »

לעשות כלום

מה אתה רוצה לעשות היום? כלום… כמה מחרפן אותנו כשהם בוחרים "לעשות כלום"?! רוני לנגרמן זיו "מה אתה רוצה לעשות היום?" "כלום" "אבל אתמול עשינו

קרא עוד »

צא כבר מהמסך!

אנחנו מתים שהילדים ייצאו קצת מהמסכים ויחוו ילדות כמו שאנחנו חווינו – של חברים וכדורגל. אבל הם חיים במאה ה-21 ונולדו עם הטאץ' סקרין ביד…

קרא עוד »

כמו באמריקה!

כשהיינו ילדים, ראינו בסרטים ובסדרות הנעורים את נשפי סיום התיכון האמריקניים ורצינו גם. האם אנחנו מתחייסים לנשפי הסיום (הפרום) של ילדינו כהתגשמות החלום? רוני לנגרמן

קרא עוד »

מתמטיקה בימי קורונה

אנחנו חיים בתקופה לא פשוטה ממילא של התמודדות עם לחצי הקורונה, ובתוך כל זה לגשת לבחינת הבגרות במתמטיקה הנחשבת למלחיצה ביותר – זה בכלל לא

קרא עוד »

שקט, מתבגרים פה!!

מה עובר על הילדים שלנו פתאום, שברגע שינו את עורם? מה עובר עלינו בתקופה הזו? ומי הם זקוקים שנהיה עבורם? רוני לנגרמן זיו האם אתם

קרא עוד »

אז מה נשמע במשפחה?

אז איך קוראים לקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם – "שבט לוי", "לה פמילייה" או "המשפוּחה"? כולנו בווטסאפ כל הזמן. טוב או רע? השאלה מה אנחנו עושים

קרא עוד »

זה כן לטלפון!

האם הילד שלכם מוכן לסמארטפון? 12 שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם לפני שאתם נותנים לילד טלפון חכם רוני לנגרמן זיו בן כמה הוא?יש הבדל גדול

קרא עוד »

שיעור כלכלה

באיזו גישה כלכלית אנחנו נוקטים בבית? האם יש אג'נדה מאחורי החינוך הכלכלי שלנו? רוני לנגרמן זיו יש שתי אסכולות בחינוך כלכלי. האחת אומרת – נקנה

קרא עוד »

אני והחבר'ה

"הוא כל הזמן עם החברים, מה יהיה? איך הוא ילמד?", זה אולי נשמע כמו משהו שדור ההורים שלנו אמרו לנו, אבל כשאנחנו מחליפים את המילה

קרא עוד »

מכת בכורים

אמא שלי תמיד אמרה שחבל שאי אפשר להתחיל עם השלישי, כי עם הבכור עושים את כל הטעויות. אז מה כבר עשינו?! רוני לנגרמן זיו טעויות

קרא עוד »

כולם בסדר

איך משפיע סדר הלידה על אופי הילדים? האם נזדהה יותר עם הילד שנולד במקום שלנו במשפחת המוצא? ומה לגבי בן הזוג? יצאנו לעשות סדר רוני

קרא עוד »

לנגב לך את הדמעות

הילד שלנו חוזר הביתה בפרצוף נעלב: "הוא לקח לי", "היא עשתה לי", "היא אמרה לי", "הם לא שיתפו אותי" – ואנחנו מתכווצים מבפנים: איך מישהו

קרא עוד »

החשש הגדול – חרם

יותר משאנחנו חוששים להצלחת ילדינו בלימודים, אנחנו דואגים למצבם החברתי. ומה אם לא יקבלו אותם? ומה אם ידחו אותם? הורים רבים סוחבים מילדות חוויית חרם

קרא עוד »

עונת הפסטיגלים

קניתם כרטיסים לפסטיגל? מחכים לרגע האחרון? או שאתם ממש לא בעניין? איך לבלות בחנוכה ולהישאר ביחסים טובים עם הילדים רוני לנגרמן זיו ללכת או לא

קרא עוד »

חג גדול ל…ילדים?!

האם לחפש את התינוקות שלנו בפורים? או: מתי הזמן הנכון להלביש לילדים תחפושות? רוני לנגרמן זיו מצטערת להיות הפארטי פּוּפּר והדודה הפולניה, אך כנראה שמישהו

קרא עוד »

עבדים היינו?!

הילדים יוצאים לשבועיים וחצי של חופשת פסח (פרומו לחופש הגדול…) ועימם גם העבודות לחופש, שגורמים לנו לתהות שוב: של מי השיעורים האלה?! רוני לנגרמן זיו

קרא עוד »

נהיה בקשר