להכין את הילדים בבוקר, לרוץ לעבודה, לעשות קניות, לחזור הביתה ולהתחיל לבשל-לקלח-להשכיב ולתחזק את הבית. שיחה עם אמא שבחרה אחרת. האם היא מרגישה שהיא מממשת את עצמה?
בשנים האחרונות הבחנתי שלא מעט מחברותיי אינן עובדות. כלומר, הן עובדות קשה מאוד בלבשל, לכבס, לנקות, לסדר ולהיות צוות הווי, בידור והסעות של הילדים שלהן, אבל איך ננסח זאת בעדינות – הן "לא ממצות את הפוטנציאל שלהן".
אין הכוונה ל"עקרות בית נואשות" שמג'נגלות בין בית קפה לחדר כושר, ומנגד גם לא למובטלות בעל כורחן. אלא לנשים ממוצעות, שמתוך בחירה חופשית ומושכלת החליטו לא להשתתף במירוץ המטורף, לעשות פאוז, להביט מהצד עלינו, הנשים שרודפות אחרי הזנב שלהן בניסיון נואש להספיק את כל המטלות שהצבנו לעצמנו, ועוד להתמודד עם רגשות האשם.
הן אמרו לעצמן: המירוץ יחכה, והלכו בשלווה להעמיד סיר על הגז, כי הילדים לא יחכו. הם חוזרים מבית הספר ברבע לאחת, כי להם אין צהרון. מדובר באמהות משקיעניות שלא זורקות את הילדים שלהן בקינים אחרים, כמונו. אז אולי דווקא הן מצאו את הנוסחה הנכונה?
אני נשארת בבית
לימור חברתי מהתיכון, אדריכלית במקצועה, כבר מזמן לא הניחה עיפרון על שרטוט, אך לא נשמע שהיא מצטערת. חיי המשפחה סחפו אותה ונדמה שהיא ממצה כל רגע. אחרי הלידה של הקטנה התחילה לעבוד במוקד טלפוני, עד שהבינה שזה לא משתלם לה.
"הצהרון של הגדול יחד עם הדלק לעבודה שתו לי שלושת רבעי משכורת, אז בשביל מה? גם אני לא נמצאת איתו, וגם לא נשאר לי כמעט כלום מזה. לא היה לו טוב בצהרון, וזה היה הטריגר. הודעתי בעבודה שאני לוקחת חל"ת, אבל אני לא חושבת לחזור. אני לוקחת אותו מבית הספר, אוכלים יחד צהריים, יושבים על שיעורים, יש לנו זמן איכות בלי שהקטנה גונבת את תשומת הלב. בנוסף, אין דאגות של מי יישאר בבית אם אחד מהילדים חולה או כאשר יש שביתה".
"בבקרים יש לי זמן לעצמי, והחלטתי ללמוד תחום שרציתי להתמקצע בו כבר מזמן – עיצוב אתרים, במטרה להקים עסק משלי בתחום. אני לא מוותרת לעצמי על העשייה, וכן ממשיכה בדברים שעושים לי טוב, כמו שני הבלוגים שאני כותבת והעיתון של הגן שאני מפיצה להורי הילדים אחת לחודש כבר השנה החמישית – זה מזון לנפש בשבילי. בסך הכל, מאז שקיבלתי את ההחלטה אני הרבה יותר רגועה מכל הבחינות, ומן הסתם זה משפיע על כולם".
"את רוב הזמן בבית, אז באופן טבעי רוב עבודות הבית נופלות עלייך. לא מעצבן אותך שאין חלוקה שיוונית יותר במטלות?", אני תוהה.
"זה היה ככה גם קודם. חוץ מזה שזו השריטה שלי, אני אוהבת שדברים נעשים בדרך שלי – כביסה, ניקיונות, קניות וכו'. זה לא שצביקה לא עוזר, הוא עושה המון – מקלח את הילדים, משתתף בהכנת ארוחות ערב ובבישול בסופי שבוע. אין לי תלונות בנושא, זה מבחירה שלי".
יש זמן להכל
"בין עבודות הבית לבין להביא את אור מבית הספר ברבע לאחת, איך את מספיקה להשקיע בפיתוח האישי?"
"זה אכן לא פשוט, כי כשאת בבית עבודות הבית קורצות – ואז את 'רק שמה מכונה', 'רק מעבירה סמרטוט', 'רק יורדת לסופר' ואופס – כבר צריך להכין צהריים. דרושה משמעת עצמית. כשבניתי את האתר הראשון, האתר לגן של שקד, הכנתי לי לו"ז מסודר של כמה שעות אני משקיעה בבית וכמה באתר, והיתרון הוא שאני יכולה לעבוד גם בערב כשהילדים ישנים. בעקבות האתר שבניתי לגן הגיעו לקוחות נוספים, ועכשיו אני עסוקה בבניית האתרים הבאים".
"ותגידי, איך אתם מסתדרים עם משכורת אחת? נדמה שזה בלתי אפשרי"
"אנחנו לא בזבזנים גדולים, אז מסתדרים. אף פעם לא רדפתי אחרי הכסף ואני מאמינה שלא ארדוף. אני מקבלת באהבה בגדים יד שנייה, אני גם בקטע של מיחזור, ואני בטוחה שגם אם יהיה לי כסף לבגדים הכי יקרים, עדיין אנהג כך".
הכתבה פורסמה במגזין הורים וילדים ובאתר את 7.11.11
