רוני לנגרמן־זיו
איך מגדירים אחות? האם זו בהכרח מי שיצאה כמוך, מרחם אמך? אז זהו, שלא. מורן נטשה מאחור את כל החיים הקשים שנולדה להם, ואימצה אותנו כמשפחתה. סיפור אמיץ
"וואו, מי הכין את זה? זה מעולה!", "השיער שלך נראה מדהים! אצל מי עשית?".
על התפעלויות כאלה ואחרות שלהן אני זוכה מהסביבה, פעמים רבות התשובה היא אחת – "מורן". להרמת הגבה של השואלת ("איזו מורן?"), אני עונה בפשטות "אחותי!".
נעים מאוד, אחותך
איך מגדירים אחות? האם זו בהכרח מי שגדלה איתך באותו בית ויצאה כמוך, מרחם אמך? כידוע היום, זה לא בהכרח. האם זאת שקוראת להורייך "אמא ואבא" ולהורים שלהם "סבא וסבתא", היא אחותך? כן, לפחות במשפחה שלנו.
כשהייתי בערך בת 30, נוספה לנו אחות. אנחנו קצת כמו בסדרה "אחיות" (או להבדיל, "מכושפות") – משלוש נהיינו ארבע. מורן אימצה אותנו, אנחנו אימצנו אותה, והיא אחותנו ובת של הורינו לכל דבר ועניין, ולכל מרימי הגבה נאמר שלום. והיו כבר כאלה שאמרו להורים שלנו: "היא ממש דומה לכם"… אז זהו, כנראה זה מה שקורה כשגרים יחד, גם הפולניוּת עוברת – אם לא בתורשה, לפחות בירושה…
"היא אחותך האתיופית, נכון?", שואלים מי שמכירים אותי בטרם היותה במשפחתנו, או מי שיודעים על סיפור "אימוץ" המשפחה האתיופית על ידי הוריי, או סתם מי שמנחשים שמשני הורים אשכנזים לא יכולה לצאת בחורה כהת עור. ובכן, אתיופית היא לא. גם לא תימניה.
מורן נולדה למשפחה מוסלמית, ומן הסתם זה לא היה השם שנתנו לה הוריה בלידתה. אבל בשלב מסוים בחייה היא מאסה במסלול שנכפה עליה (נישואים לגבר שהחליטה עבורה המשפחה ולא לבחור שאהבה, ומסירתה לו שיעשה בה כרצונו). וכשהחליטה שהיא לא יכולה יותר – היא השאירה הכל מאחור (מדינה, בעל, בית, ואפילו ילדים), וברחה.
מיותר לציין שמשפחתה הביולוגית סירבה לכל קשר איתה. ומאז, פחות או יותר, היא איתנו. חלק בלתי נפרד מהמשפחה. נכדה ובת מסורה ואחות אהובה, שקיבלה את כל החיזוקים כשנזקקה להם, ועכשיו מעניקה לכל אחד מבני המשפחה פי מיליון בחזרה.
חופש הוא האושר הכי גדול
קיבלנו אותה כאילו היתה כאן תמיד, אך יש רגעים (מעטים מאוד, יש לציין) שאנחנו שמים לב שהיא לא הכירה אותנו קודם. למשל, העובדה שהיא הכירה אותי רק כאמא לילדים ולא כילדה שהייתי, גורמת לה להתפלא כשאנחנו יוצאות יחד למועדון והיא רואה אותי שרה ורוקדת כמו נערה (כי כזו אני באמת), בעוד ביומיום אני אמא מתוקתקת, מאופקת, ואם נודה על האמת, גם גוערת ורוטנת…
אחותי מורן יודעת כל כך הרבה דברים ושולטת בכל כך הרבה תחומים, שלפעמים אני מרגישה כמו אחותה הקטנה, אף שהיא זו שצעירה ממני בשנתיים. ניסיון החיים העשיר שלה – וכנראה משום שלא גדלה עטופה בצמר גפן כמו בבית שלנו – הכשיר אותה ולימד אותה כל כך הרבה, שאני נפעמת בכל פעם מחדש ממיומנויות החיים שבהן היא שולטת – מבישול ועד טכנולוגיה, מרזי הטיפוח על בוריים ועד רפואה משלימה, שלא לדבר על שליטה אבסולוטית בארבע שפות. אני מעריצה את הבחורה הזאת.
אתם יכולים לומר מה שבא לכם על אחותי, אבל אני אוהבת אותה.
ומה מורן אומרת? "אני מנסה בחיי היומיום להעביר מסר לעולם ולכל מי שסביבי, שאדם הוא אדם ללא קשר לגזע, למין, לצבע ולדת שלו. יחד עם זה חשוב לי מאוד לומר שחופש הוא האושר הכי גדול. הכל עניין של רצון".
הכתבה פורסמה במגזין הורים וילדים ובאתר ifeel/ את 2.7.12
