אם אתם מוצאים את עצמכם בשורות הבאות, אתם בחברה טובה: נדיר למצוא הרמוניה מושלמת בין דור ההורים לדור הסבים. חילוקי דעות יש תמיד, ולכל משפחה הדרמות שלה: משפחתולוגיה צפופה מדי, סבים לא פנויים בכלל, סבתות ביקורתיות או תחרותיות. מצאו את הדרמה המשפחתית שלכם, כמובן שיש עוד רבות
יחד עם בחירי ליבנו, מגיעות תוספות שלא תמיד בחרנו: בני המשפחה המורחבת. גם אם הם אחלה אנשים (וברור שהם כאלה… מה לא? הרי הם הביאו לעולם את בחירי ליבנו), וגם אם הסתדרנו איתם מעולה קודם, הרבה פעמים מתקצרת התקשורת ונחלקות הדעות כשלתמונה נכנסים הילדים שלנו, או בשמם בפיהם: הנכדים. אז אילו סבים יש לילדים שלכם, ואיך תשמרו איתם על יחסים טובים?
בחצר של סבא
סוג הסבים: בין אם אנחנו גרים אצלם בבית/ בחצר (קרי: "בחצר של סבא"), או אם הם גרים אצלנו (קרי: "סבתא בסלון") משמעות הדבר היא סבים נוכחים מאוד ומעורבים מאוד בחיי המשפחה שלנו. במצכ זה הגבולות בין משפחה מורחבת לגרעינית ברורים פחות, והאינטראקציה המשפחתית צפופה יותר מאשר רק שבתות וחגים.
הדילמה: דילמה? דילמות! אם אומרים שצריך שבט כדי לגדל ילד, לפעמים השבט לוחץ מדי ואנחנו רוצים לגדל אותו בעצמנו, בלי דעות, עצות והצעות; ואם אומרים שההורים מחנכים והסבים מפנקים מדי פעם, כשגדלים עם הסבים הפינוק הוא כבר לא מדי פעם; ואם אנחנו מבקשים משהו או אוסרים משהו והילד עונה: "לא צריך, אני אלך לסבתא" – הוא באמת הולך…
מה עושים? כשהשבט מגדל ילד, השבט צריך גם חוקים משלו, כמו שאומרים. והחוקים חלים על כולם, גם על הסבים. סבים שמגדלים יחד עם ההורים את הילדים הם לא רק סבים שמפנקים, גם להם יש תפקיד בחינוך.
טיפ להורים: מכבדים את הניסיון של הסבים. גם אם לא מסכימים, מקשיבים. אולי בכל זאת יש היגיון בשיגעון?
טיפ לסבים: מכבדים את דרכי החינוך של ההורים הטריים. נכון שלכם יש ניסיון, אבל אלה הילדים שלהם. אם הם ביקשו משהו שקשור לשעות שינה, שעות מסכים או כמות ממתקים – השתדלו לכבד.
מצב טיסה
סוג הסבים: סבים שגילו את החיים הטובים כשהם יצאו לפנסיה, ומעדיפים לנהל סבתאות בשיחות וידאו כשהם מטיילים באיזה לוקיישן אקזוטי, למסור ד"ש מהקאנטרי, וכמובן לסרב לכל בקשת בייביסיטר כי יש להם חוג ברידג', פילאטיס או סדנת התפתחות אישית לגיל הזהב הנוצץ.
הדילמה: היינו בטוחים שהם כל כך רוצים נכדים, שברגע שנביא להם אותם הם יתפנו מכל עיסוקיהם לעזור לנו, ואנחנו אלה שנוכל לחזור במהרה לחיים הנוצצים שלנו. אז מי ישמור על הילדים כשאנחנו יוצאים? מי יבוא לקפל כביסה ולטגן שניצלים? איפה האמא-תמיד-בבית שאנחנו זוכרים מהילדות? בקיצור, חלומות מתנפצים זה כאן.
מה עושים? מיקור חוץ, לא שיש ברירה… נכנסים לקבוצת הבייביסיטריות השכונתית, קונים אוכל מוכן, רוכשים עזרה בתשלום לכל מה שצריך ועובדים שעות נוספות. או שמקצצים באחוזי המשרה ועושים את כל אלה. כמה שיותר מהר נבין שמהסבים לא תבוא הישועה, יימנעו יותר תסכולים ומריבות.
טיפ להורים: לא להציב עובדה "אנחנו יוצאים – תבואו לשמור על הילדים", ולא להיעלב כשאתם מקבלים סירוב; במקום זאת לשאול: "מתי תוכלו השבוע?"; להציב את הקשר בין הסבים לנכדים בראש, ולא את העזרה.
טיפ לסבים: להציע להורים הצעירים ימים ושעות שבהם אתם פנויים לבייביסיטר, או כל עזרה אחרת שמתאימה לכם (בכסף, בקניות וכדומה). לשים את הדברים על השולחן מראש ("סגרנו למלדיביים באוגוסט") כדי למנוע תסכולים וכעסים.
מבקרת פנים
סוג הסבים: הם באים לעזור, הם שומרים על המרחק הנכון, אבל… תמיד יש להם מה להגיד! החל מ"הוא כל היום על הציצי. אולי אין לך מספיק חלב?" ו"למה על הידיים?! הוא ייצא מפונק" הקלאסיים, ועד ביקורת על הבגדים, הצעצועים, הסדר (כלומר הבלגן) בבית, האוכל שלא הכנת לבן שלהם וכו' וכו'. את חוזרת אחרי יום ארוך בעבודה ישר לתוך מקלחת קרה. מעדיפה כבר לשלוח אותם ל"מצב טיסה" ושלא יחזרו. עד ש… את צריכה אותם בפעם הבאה ונזכרת שבייביסיטר של סבא וסבתא לא עולה כסף. הבעיה היא שהמחיר גבוה לא פחות.
הדילמה: לפעמים בא לך להגיד לה שהיא מטריפה אותך, לריב, לפוצץ הכול, לשבור את הכלים, לא להזמין אותם יותר. ואז את נזכרת שהם סבים טובים, עוזרים, נותנים, וגם: שמשפחה לא בוחרים. וכנראה שלא סתם יצאו ממנה כמה עורכי דין (אולי אפילו אתם…), זה בגנים.
מה עושים? כמו בכל דבר בחיים, מחשבים יתרונות וחסרונות של בקשת עזרה מהסבים (או סתם מפגש משפחתי תמים). מבינים שכל ביקור מגיע עם ביקורת. שמתם לב לשורש המשותף של שתי המילים? לא סתם כנראה.
טיפ להורים: חשוב להבין שאת הסבים כבר לא תוכלו לשנות. זאת החבילה.
טיפ לסבים: גם אם יש לכם מה להגיד, חשוב לדעת לשמור לעצמכם. לא חייבים לומר הכול בפּנים.
לפנק לפנק לפנק
סוג הסבים: אין מצב שהם לא ייכנסו פעם או פעמיים בשבוע עם מתנות וממתקים לילדים. אין מצב שיוציאו אותם מהגן בלי הבטחה לעבור בחנות ולקנות להם "רק משהו קטן". "התפקיד של סבא וסבתא הוא לפנק" הם יאמרו להגנתם, ויכחישו כל קשר להורים הנוקשים שהיו לכם בשנות השמונים, כשהם לא יענו בשלילה לאף בקשה של הילדים.
הדילמה: פינוק זה נחמד, אבל תלוי במינון. מילא פעם בחודש-חודשיים, אבל פעם-פעמיים בשבוע זה כבר לא פינוק, זו התניה. התניה שסבא וסבתא = מתנה. אנחנו רוצים שהילדים ילמדו לשמוח בסבים עצמם, לא במתנות שהם מביאים.
מה עושים? מנסים להגיע להסכם עם הסבים, שעל פיו הם יביאו פינוקים מסוג מסוים (למשל, רק גלידה, ולא את כל חנות הממתקים; או רק מדבקות, ולא את כל חנות הצעצועים); כשעושים שינוי בהתנהלות – לא שוכחים לתווך זאת גם לילדים, שלא יתאכזבו שסבא בא לקחת אותם מהגן היום בלי מכונית חדשה על שלט.
טיפ להורים: לא להיות ביקורתיים כלפי הסבים, הם מלאי כוונות טובות.
טיפ לסבים: זכרו שהפינוק הטוב ביותר הוא זמן איכות (משחק, סיפור, אפייה, יצירה), ולא ממתקים או מתנות.
תחרות הסבתא הכי טובה
סוג הסבים: כאלה שתמיד שואלים על הצד השני – מה הם עשו? מה הם נתנו? כמה הם הביאו? ומנסים להשוות ולהעלות כאילו הם בתחרות הסבים הטובים בעולם. ואם לא די בכך שהם שואלים אותנו, כשהם שואלים את הילדים "יואבי, מה עשית עם סבתא אילה?", "יעלי, מה סבא אמנון קנה לך?" אנחנו כבר מתפוצצים (ואולי גם פתאום נזכרים באמירות מילדותנו בסגנון: "כמה קיבלת במבחן? וכמה דני קיבל?").
הדילמה: אולי אנחנו והילדים מרוויחים באיזשהו מקום מהתחרותיות הסמויה או הגלויה בין הסבים, אבל זה מאוד לא בריא למערכת וחייב להיפסק. גם למען החינוך של הילדים שלנו: לא משווים בין הסבים (מי נותן יותר), לא בינינו ההורים (מי מכין חביתה טעימה יותר) ולא בין הילדים (מי מגיע ראשון לאמבטיה).
מה עושים? מחליטים לא לשתף עם זה פעולה. כלומר, אחרי שדיברנו איתם והסברנו את עמדתנו ואת בקשתנו להימנע מהשוואות ומתחרותיות, פשוט לא משתפים אותם בפרטי הפרטים של כמה ואיך ומה נתנו הסבים האחרים, ועוברים נושא.
טיפ להורים: להקפיד שעניין התחרותיות לא מחלחל לשיח המשפחתי.
טיפ לסבים: הנכדים הם המרכז, ולא אתם. תתרכזו במה שאתם עושים הכי טוב. יודעים לאפות? תאפו עם הילדים; אוהבים ללכת להצגות? קחו אותם להצגת ילדים. שכל צד ייתן לפי יכולתו והעדפותיו, וכך הנכדים ייהנו מהפוֹרטה של כל סבתא וסב.
הכתבה פורסמה במגזין לאשה וב-ynet ב-1.1.25
