איך להגיב כשהילדים רבים?
רוני לנגרמן זיו
לפני כמה שבועות היינו בפיקניק משפחות. בשלב שהם עוד לא מצאו את עצמם בין החברים החדשים, החליטו הילדים שלי לשלוף את האייפוד, למורת רוחי. כמה דקות אחר כך הם התגלגלו על הדשא, דוחפים ידיים, רגליים ומרפקים זה לזה, במריבה על התור לשחק. אחרי שתיים-שלוש דקות, כצפוי, הצעיר בכה, ואחת האמהות האחרות רצה אליו (אוי, איזה מסכן!). עכשיו – כולם מסתכלים עלינו לראות איך נגיב…
אז מה עושים?
לא לחפש אשמים. במיוחד לא להאשים תמיד את הגדול ולתת לקטן את התפקיד של המסכן. התפקידים האלה מתקבעים להמשך החיים.
להימנע ככל האפשר מלהתערב. לדעת את הנקודה שמצריכה התערבות, וכל הורה יודע מתי זה אצל הילדים שלו, ורק אז לעשות הפרדת כוחות. פשוט לשים פיזית כל אחד בצד אחר של הבית/ החדר/ הספה. אם צריך – לשבת ביניהם עד שהרוחות יירגעו.
להישאר רגועים. לא להיכנס אמוציונלית לסיטואציה. להבין שזה שהם רבים לא אומר שאנחנו הורים גרועים. אז מסתכלים עלינו מסביב, שיסתכלו.
להבין שזה חלק מההתפתחות שלהם. הם עושים התנסויות בשדה החברתי הכי בטוח – בחיק המשפחה. לתת להם לריב. הם הרי יחוו מריבות גם בחיים ויצטרכו לדעת איך להתמודד איתן.
לא לעשות מזה סיפור. אז הם רבו, אז מה? מדפדפים ועוברים הלאה. לא חופרים, לא מנפחים את העניין, לא מדברים על זה שעות, לא שואלים “למה אתם תמיד רבים?”. להיפך, חוזרים לעידוד (זוכרים?), ואומרים בחיוך: “אנחנו מתפלאים עליכם, אתם אחים כל כך טובים ומסתדרים כל כך יפה יחד, שאתם תריבו?! לא מתאים לכם”.
לפתוח את הדברים. אם יש בעיות חוזרות ונשנות, לשוחח על זה באופן פתוח ולנסות למצוא פתרון יחד. קודם כל לשאול את הילדים: “מה אתם חושבים שצריך לעשות בפעם הבאה שתריבו על האייפוד?”; הם יענו, למשל, “נעשה תור/ תור, משחק אני משחק הוא”, וכדומה. נשיב להם שאנחנו סומכים עליהם, אך נזכיר שבמקרה שהם לא יעמדו בהבטחה הזו – אנחנו פשוט ניקח את הצעצוע.
לצחוק. בעלי היקר אלוף בלהחליק כמעט כל סיטואציה בהומור. למשל, באמצע מריבה טפשית על כפתור המעלית הוא יכול לומר להם משפט כמו: “על מה אתם רבים בכלל? אני הכי יפה, וזהו!” , ואז כולם כבר שוכחים על מה היתה המריבה ומתגלגלים מצחוק…
הכתבה פורסמה ב-ynet הורים 14.10.2013
