איך משפיע סדר הלידה על אופי הילדים? האם נזדהה יותר עם הילד שנולד במקום שלנו במשפחת המוצא? ומה לגבי בן הזוג? יצאנו לעשות סדר
רוני לנגרמן זיו
בן זוגי ואני ילדים בכורים, וככאלה אנחנו מרגישים פעמים רבות הזדהות עם הבן הבכור שלנו. אנחנו צופים בהתנהלות שלו, מזהים את עצמנו ומהנהנים זה לזו: “ככה בדיוק הייתי”, “בדיוק, גם אני”. הבן הצעיר, לעומתו, הוא הפתעה גמורה מבחינתנו. כל דבר שהוא עושה משאיר אותנו פעורי פה, ואנחנו אומרים עליו שהוא “המציא את עצמו”. עכשיו, זו שאלת הביצה והתרנגולת: אם שלושתנו (הוא, אני והילד) חולקים קווי אופי משותפים כבכורים, או שבגלל שהבכור מושפע בעיקר משני הוריו הוא כל כך דומה לנו, ואילו הצעיר מושפע לא פחות מאחיו הגדול ומחבריו, ויש לו מגוון התנהלויות לבחור מהן.
משאל קצר בקרב חברות ומכרות לא הניב תשובות חד משמעיות. היו שהזדהו עם הילדים שנולדו במקום שלהן במשפחה (אם זה בכור, צעיר או סנדוויץ’), והיו אף שהחליטו להימנע מלהביא ילד במקום שלהם במשפחת המוצא, שממנו סבלו (למשל, להביא מספר זוגי של ילדים כדי שלא יהיה סנדוויץ’, או לעשות הפרש קטן בין הילדים ולהימנע מלהביא בן זקונים בהפרש גדול).
שאלה נוספת שעלתה לי היא האם המקום הזהה בסדר הלידה הוא מתכון לזוגיות טובה – בזכות ההבנה של המקום שממנו כל אחד מאיתנו פועל; או שדווקא עלול להוות גורם נוסף לחיכוכים ולמריבות על המקום? קראתי כל מיני מחקרים על הקשר בין המקום בסדר הלידה לאיכות הזוגיות ואף אחד לא הניח את דעתי, כי כולם נשמעו קצת כמו אסטרולוגיה (בכור ובכורה? מקור למאבק על הבכורה; שני סנדוויצ’ים? אניגמה; צעיר וצעירה: חוסר סיפוק וכן הלאה). הסתפקתי בכך שאצלנו זה עובד.
אז מה העניין עם סדר הלידה?
גורמים רבים משפיעים על האופי שלנו, והמקום במשפחה הוא רק אחד מהם. זה משנה אם במשפחה בנים או בנות (יש בנות שהן הצעירות במשפחה ובעלות תכונות של בכורות, כי נולדו לפניהן רק אחים בנים); כמה אחים במשפחה (אם שניים או שבעה, למשל); זה תלוי בהפרש הגילים בין האחים (במקרה של שלושה ילדים שהשלישי נולד בהפרש גדול, האמצעי לא חייב לפתח אופי של סנדוויץ’ קלאסי, והצעיר יגדל כבן יחיד); ולא פחות – זה תלוי בהתייחסות שלנו, ההורים: אם נתייחס לבן הבכור כ”גדול שצריך לוותר”, לאמצעי כ”הוא תמיד באמצע, מסכן”, ולצעיר כ”הוא הכי קטן, תוותרו לו” – הסטיגמות האלה יתקבעו גם באופי שלהם.
אבי הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, אלפרד אדלר, טען כי ככל שהמשפחה מקבלת יותר ומערכת היחסים בבית פתוחה יותר, יהיו יותר מאפיינים משותפים בין הילדים, ולהיפך: אווירה תחרותית בבית יוצרת שוני גדול בין האחים. עם זאת אדלר ראה קווי אופי משותפים בין ילדים שנולדו במקום זהה בסדר הלידה.
אדלר היה הראשון שהתייחס לנושא סדר הלידה, וטען שאין לראות ילדים שנולדו לאותה משפחה כגדלים באותה סביבה, ולתמוה איך הם יצאו שונים “הרי הם נולדו לאותם הורים!”. כי אנחנו לא אותם הורים לראשון (עושים עליו את כל הטעויות, הכי חרדתיים בדרך כלל) מאשר לבאים אחריו, שכאמור יש להם גם השפעות של האחים הגדולים כמבוגרים משמעותיים. הבכור מהווה עבור האחים שלו מודל לחיקוי לעתים יותר מאשר אנחנו, ההורים (וזה טבעי ואין להיעלב מזה – להיפך, כדאי להיות מוחמאים שעשינו משהו טוב אם האחים מעדיפים להיות יחד). אדלר אמר שילד מעצב את אישיותו בהתאם למאמציו למצוא את מקומו בין אחיו – מאבקי הכוח והמעמד בין האחים הם גורמים משמעותיים בעיצוב האופי. כאמור, זה לא הכרחי ותלוי בגורמים נוספים, אך באופן כללי אלה המאפיינים:
הבכור: כשמשפחתו נותנת לו את התחושה שסומכים עליו והוא הגדול, החזק והחכם, הוא צפוי לגדול עם הערכה רבה, גם לגבי עצמו וגם לתפיסה הכללית של הכוח: לפתח תכונות של כיבוד לחוק וסדר ולהיות אדם שמרן. משום שהוא מקבל את כל תשומת הלב משני ההורים (לפעמים גם מהסבים בהיותו נכד בכור), הוא עלול להפוך למפונק. משום שהוא ילד יחיד עד גיל מסוים, הוא מתקשה לשתף ילדים אחרים במשחקיו – כי בבית הכל שלו, ומשום שהוא נחשף בבית בעיקר לחברת מבוגרים, הוא רגיל אליה. הציפיות ממנו גבוהות מאוד, ובדרך כלל הוא יבחר לענות על הסטנדרטים הגבוהים שמציבים ההורים ויהיה אחראי, תורם ועוזר. לאחד לידת אח הוא עלול להפגין קנאה, וכהורים עלינו להיות מודעים לכך ולהמשיך לתת לו את ההכרה בזכות עזרה והבאת תועלת, כדי שלא ינסה להשיג תשומת לב בדרך שלילית. כשהאם מרוכזת בתינוק, הוא באופן טבעי יתקרב לאב. בדרך כלל הבכור הוא אדם שמרן, תופס עצמו יותר דומה להוריו מאשר האחים האחרים, ונוטה להישגים אקדמיים ולמציאת קריירה שמרנית ויציבה. חשוב לו שהחברה תקבל אותו, ובמצבי לחץ הוא ייטה להישען על אחרים. מחקרים טוענים שבכורים אינטליגנטים יותר – כנראה משום שהאינטראקציה הראשונית שלהם היא עם מבוגרים, וכן הם משמשים חונכים לאחיהם הצעירים, וגם זה תורם לשיפור האינטיליגנציה שלהם. מחקר נוסף טוען כי בכורים במשפחות גדולות – גבוהים מאחיהם.
הילד האמצעי (הסנדוויץ’, ולמהדרין: השוקולד שבסנדוויץ’): מגיע לעולם כשכבר יש ילד בבית, והוא לא לבד. גם ההורים כבר יותר מנוסים, בטוחים ביכולותיהם ורגועים, ובדרך כלל יותר סובלניים. הבכור משמש עבורו כמודל וכמתווך לעולם המבוגרים, והוא פונה אליו כשההורים אינם פנויים, ולכן תלוי פחות בהורים וגם פחות מנסה לרצות אותם ולענות על ציפיותיהם. הילד השני מוצא את מקומו לעומת אחיו הגדול, כי יש כבר תפקיד תפוס. קצב התפתחותו מהיר בדרך כלל, כי הוא שואף להדביק את אחיו. הרגשת התחרות הזו יכולה להפוך אותו לאדם אמביציוני ומכוון מטרה, עד כדי תסכול. האמצעי לעולם לא יהיה לבד בבית – הבכור היה שם לפניו לבד, והצעיר יהיה שם אחריו לבד, ולכן הוא תמיד נאלץ לחלוק במשאבי ההורים עם האחים. ייתכן שזה יגרום לו לפתח דימוי עצמי נמוך בהשוואה לאחיו.
הילד הצעיר: נולד למצב שגם ההורים וגם האחים מכרכרים סביבו, ולמעשה יש לו הרבה הורים. לכן הוא עלול להתקבע בדמות הקטן והמפונק של המשפחה ולפתח תלות וחוסר עצמאות. עם זאת הוא עשוי לשאוף להישגים גבוהים משל אחיו, ולפתח מוטיבציה גבוהה. כדי להבדיל את עצמו מאחיו הוא יכול להיות מרדן ונוטה להרפתקאות, ללקיחת סיכונים, לחוסר זהירות ולקריירה לא יציבה, וגם להיות יצירתי מאוד, בעל חוש הומור וקסם אישי. במשפחה של שלושה ילדים, למשל, יכול להיות דמיון בין הבכור לשלישי – אם השני בחר בדפוס התנהגות שונה מהראשון כדי לבדל את עצמו, השלישי יבחר ההפך מהשני – ויהיה דומה יותר לבכור.
מה עושים עם כל זה?
קודם כל, חשוב לי להצהיר שאני מתנגדת לתיוגים, ולכן אל תתייגו אותי בבקשה כחובבת תיוגים. עם זאת, אפשר להיעזר בתכונות הבסיס האלה כדי להבין מה מניע את הילד (או האדם) שמולכם, כאילו קוד של תוכנה שמפעילה אותו, וכך להתכוונן אליו ביתר דיוק. למשל, חברה קיטרה לי שהיא ממש לא מבינה למה הבת שלה מתנהגת כך, ופירטה לי כמה תכונות האופייניות לבכורה. כששאלתי אותה אם היא או בעלה ילדים בכורים במשפחה, השיבה בשלילה. ייתכן שמכאן נובע חוסר ההבנה – הילדה מדברת בשפה של בכורה, וכדי להבין אותה, צריך לקרוא את המילון שלה.
בניתוח זהיר ושטחי למדי של משפחת המוצא שלי, למשל, אני מוצאת קווי דמיון ברורים ביני לבין אמי (הבכורה במשפחתה) בהתנהלות של טיפוס הבכורה (אחראית, מרצה, רצינית, שמרנית), ובין אבי (הצעיר במשפחתו) לאחותי הצעירה בהתנהלות של טיפוס הילד הצעיר (המרדן, היצירתי, ההרפתקני). זאת למרות שכבת בכורה אני ללא ספק “הילדה של אבא” – כשאמא התפנתה לטפל בתינוקת הבאה אחריי. בקשר לגובה, אצלי ואצל בעלי התיאוריה הוכיחה עצמה בגדול – שנינו גבוהים לפחות בראש משני האחים שאחרינו…
הכתבה פורסמה ב-ynet הורים 5.2.2014
