רוני לנגרמן זיו
עקרונית, אני מאוד בעד ללמד את הילדים חינוך כלכלי. אבל למה רק פעם בשנה? מה שונה חג הפסטיגלים והסופגניות מהשגרה, שבה יש “צריכים” ויש “רוצים” ועלינו ללמד את הילדים לכלכל את דרכם בחוכמה בין שני הנתיבים?
שיעורי חינוך כלכלי נמצאים בהתנהלות היומיומית כל השנה: כשהולכים לסופר ומציעים לילד לבחור רק דבר אחד, או מבקשים ממנו לעזור לנו להשוות מחירים בין מוצרים ולמצוא את הכדאי ביותר, ועוד; וכמובן גם בחנוכה: אם זה בלבחור מופע אחד מתוך ההיצע העצום, ואם זה בלהביא חטיפים מהבית במקום לקנות אותם במחיר המופקע של הקיוסק במופע.
חינוך כלכלי זה לא להרעיף על הילד דמי חנוכה מאמא-אבא-סבתא-סבתא-דודים משני הצדדים עד דלא ידע כדי שיבזבז אותם בלי הכרה, “כי זה הכסף שלי ואני יכול לקנות כל מה שאני רוצה”.
וגם אם הילד קיבל כסף מבני המשפחה – זו הזדמנות לשבת רגע איתו וללמד חיסכון לצד פינוקים (כמו שגם אנחנו מתנהלים). כאשר ילד קונה (או מקבל) בלי הגבלה, הוא אינו לומד את ערך הכסף, ותוך רגע גם צעצוע מתוחכם במאות שקלים, בדיוק כמו זה בחמישה שקלים – מאבד את ערכו בעיניו.
מכל מי שרוצה בכל זאת לתת תשומת לב מיוחדת לילדים בחג הזה, אפשר לבקש במקום כסף – להביא מתנה אישית שנשארת, והילד זוכר שזו הבובה שקיבל מסבא וסבתא; ועוד יותר ממתנה מוחשית, אני מעדיפה חוויה שנשארת איתו עוד שנים בזיכרון – יום כיף, בילוי ייחודי ואיכותי עם הסבים; אז בקיצור, במקום שסבא וסבתא ייתנו עוד כסף לקופת הילד המתפקעת – בקשו מהם שייקחו אותו לפסטיגל במקומכם. וכך כולם מרוויחים 😊
הטור פורסם ב”לאישה” 16.12.2019