כשכולם יצאו לכבוש את הארץ, אנחנו החלטנו להישאר בבית. כבר יצאנו ממצרים, עכשיו אפשר להיכנס לאכול בראוניז (כשל”פ וטעים. מתכון בהמשך)
רוני לנגרמן זיו
אז מה אתם מתכננים לעשות בחג?!” זו השאלה הבאה מייד אחרי “איפה אתם בסדר?” ששואלים כל המתקשרים לאחל חג-שמח בשבוע שלפני החג, בין הניקיונות לקניות. אז זהו, שאני לא. תקראו לי עוכרת שמחות, תקראו ליצחק קדמן שיאשפז את הילדים שלי בסופרלנד, אבל אני לא נכנעת לקדחת פסח. לא מנקה בטירוף, לא מרימה סירים על האש, לא חורשת את הקניונים בשופינג מתנות (הזמנתי באינטרנט, הגדה של פסח מלופה עם תמונות של הילדים – היה להיט), וגם לא חורשת את הארץ על פקקי החג שלה. פשוט לא. אולי כי אני אנטי טרנדים סדרתית, אולי כי גם בעלי, אולי כי גם אמא שלי.
“אמא, מה להביא לסדר?”, אני שואלת אותה ביום שלפני.
“את עצמכם. סבתא מביאה עוף, אבא יכין דג, אני אכניס תפוחי אדמה לתנור ואחתוך סלט. זהו, מי צריך יותר?”
“אבל אנחנו הרבה אנשים השנה”, ניסיתי להכניס לה קצת לחץ-חג.
אבל אין סיכוי, את אמא שלי שום דבר לא יזיז מהשאנטי הטבעי התמידי שלה. “מה את דואגת?”, היא שואלת. “יהיה מספיק אוכל. רוצה לבוא לכאן שעה קודם להכין עוד סלט? אז תבואי”.
בסוף, כצפוי, כשהגעתי השולחן כבר היה ערוך, הכל היה מוכן, ונשאר אוכל לעוד יומיים.
ככה זה אצלנו, ג’ננת חג זה לא אנחנו. אחר כך השארנו את הילדים אצל ההורים וחזרנו הביתה בזוגי.
“אז מה אתם עושים היום?” שאלו חברים שהתקשרו ביום ראשון בבוקר.
הסתובבנו אחד לשני בחדר העבודה שלנו שבו אנחנו יושבים גב אל גב, כל אחד מול מחשבו הוא. “מממ… הילדים אצל ההורים ואנחנו מנצלים כל רגע… לעבוד”.
וככה זה עבד גם בימים הבאים, גם כשהם חזרו הביתה. אמנם המצפון ייסר אותי קצת שלא לקחנו אותם לתערוכת הפרחים/הקרח/ פסטיבל חולון/ חיפה/ עכו/ ערד וואטבר, אבל הדיווחים על הפקקים בהלוך ובחזור, התורים והדוחק, הרגיעו אותי. מקומות הומי אדם מלחיצים אותי ואני מרגישה איך האטרף עולה בי ואני מתחילה לצרוח עליהם – שייצמדו אליי, שלא יתרחקו, שלא יזוזו מטר ממני… בשביל מה צריך את כל זה? עדיף להיות בשקט שלנו בבית. להזמין חברים, להתארח, להתנהל ברגוע.
וכשאנחנו מחליטים סופסוף להתאוורר קצת ולצאת לפגוש חברים בטיילת, הם תוהים. “לאן נוסעים?” הם מרימים את הראש מערמות הלגו הפזורות בסלון, שבהן הם שקועים לבנות איזו טירה/ חללית, “לתל אביב!” אנחנו מפתיעים. “למה? אבל אנחנו באמצע”. כמה טוב שהילדים שלנו יצאו כמונו.
“אשרי יושבי ביתך”, אמרה לי חברה טובה לפני שנים, לפני שהיו לי ילדים. עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה. אין כמו בבית. שכולם יתזזו להם בג’ננת פסח, אנחנו כאן. עם הלגו, המושי-מונסרטז, הוובקינז, הצבעים והדפים, הכדורסל בחצר. מבלים את החג בבית, ועל הדרך אמא ואבא גם מצליחים להשחיל איזו שעה-שעתיים של עבודה. והפלא ופלא, הילדים מסתדרים יפה בעצמם.
מי שרוצה מוזמן, יש בראוניז כשל”פ
בראוניז כשרים לפסח וטעימים מאוד
מה צריך: 2 חבילות שוקולד מריר, 150 גרם חמאה, 100 גרם שקדים טחונים, 100 גרם קוקוס, 3 ביצים, 1 כוס סוכר
מה עושים: ממיסים במיקרו את השוקולד והחמאה, בינתיים טורפים את הביצים עם הסוכר ומוסיפים את השקדים והקוקוס, ואחר כך את השוקולד המומס בחמאה. משמנים 2 אינגליש קייק, 20-25 דקות ב-180 מעלות
יאמי!
הפוסט פורסם בבלוג שלי בסלונה, 12.4.2012
