המעודדת בע”מ

למה כל כך חשוב לעודד את הילדים? ואיך הם ילמדו אם לא נגיד להם כל הזמן מה הם לא עשו בסדר?


רוני לנגרמן זיו

“למה קיבלת רק 98 ולא 100?!”, “ממך כבר לא ייצא שום דבר”, “רק צרות אתה עושה”, “למה אחותך עושה מה שאומרים לה ואתה לא?” – מי מכם שמע את המשפטים האלה מהוריו בילדותו? ובכל זאת, למרות הביקורתיות הקשה שגלומה מאחורי משפטים אלה ודומיהם, יצאנו בסך הכול לא רע, נכון? אז למה לא להמשיך כך עם ילדינו? למה כל יועצות ההורים חופרות לנו לעודד את הילדים שלנו, אם אנחנו יצאנו בסדר כשאמרו לנו איפה לא היינו בסדר? וגם: איך נדע לעודד, אם זה מה ששמענו בבית? ועוד: למה זה לא מספיק להגיד לילד “כל הכבוד” או “איזה אלוף אתה”?


לגדל את הקול הפנימי
גם אם ההורים שלנו לא אמרו לנו אף אחד מהמשפטים שבפתיח, החברה שלנו היא מאוד ביקורתית. רבים מאיתנו מפתחים קול פנימי ביקורתי מאוד, ורוב הזמן אנחנו עסוקים בהלקאה עצמית על מה שלא עשינו בסדר ואיפה טעינו. גם אם יצאנו די בסדר למרות זאת, רובנו היינו שמחים שבמקום הקול המעצבן הזה, יישב לו בראש שלנו קול קטן מעודד, שיאמר לנו כמה אנחנו טובים ומוצלחים, מסוגלים ויכולים. הקול הזה הוא קולו של הביטחון העצמי. אם אנחנו רוצים לגדל ילדים עם ביטחון עצמי, עלינו לעזור להם לגדל את הקול הפנימי הזה.
איך עושים את זה? בעזרת עידוד. עידוד מוגדר ככל דבר שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו, ולכן מה שגורם לאחר להרגיש טוב יותר עם עצמו, להאמין יותר בעצמו, להרגיש שהוא יכול ומסוגל – זה מעודד.
מה הבעיה? הבעיה שאנחנו ממשיכים לנהוג עם ילדינו כמו שנהגו איתנו, וכמו שאנחנו נוהגים עם עצמנו – בשפת הביקורת במקום בשפת העידוד. אנחנו שבים ומתלוננים באוזניהם: למה הם שוב לא הרימו את הגרביים מהרצפה, למה הם לא פינו כלים מהשולחן ולמה הם זרקו את התיק בסלון. הבעיה היא שכשמתמקדים בשלילי – הוא גדל. כשאומרים לילד “אתה בלגניסט” – הוא גם מאמין שהוא כזה, וגם עושה הכל כדי להוכיח את זה! תשאלו, אם לא נגיד להם מה לא בסדר, איך הם יידעו לתקן את דרכיהם?
אנחנו שומעים משפטים כמו “לראות את היש”, “להאיר את הטוב”, ודוחפים את זה במגירה של “משפטים ששמעתי”. אז בואו נוציא את זה מהמגירה ונתחיל להתנהג את זה. אם נשים לב יותר לדברים שהילדים עשו בסדר ולא ניקח אותם כמובן מאליו; אם נעודד אותם ללכת בדרך שאנחנו רוצים שהם יילכו בה, במקום להעיר להם בכל פעם שהם סוטים ממנה – זה יקרה.
השינוי בהתנהגות של הילדים שלנו מתחיל אצלנו: כשאנחנו נשנה את הפוקוס משלילי לחיובי, הם יבואו בעקבותינו. אנחנו המובילים של הספינה המשפחתית. אם אנחנו נשקיע את אותה אנרגיה שאנחנו משקיעים בלחפור להם על הדברים שהם עשו לא בסדר – בלעודד אותם על הדברים שהם כן עשו טוב, הכיוון של כל המשפחה ישתנה, לטובה.


הנה כמה עקרונות שיעזרו לנו להפוך את הביקורת לעידוד:

  1. להגדיל התייחסות להתנהגויות מועילות ולצמצם התייחסות להתנהגויות מפריעות (יותר “אתם משחקים יחד כל כך יפה!”; ופחות: “שוב אתם רבים?!”).
  2. לשקף להם את התכונות והיכולות שאנחנו רואים בהם (“איזה עצמאי אתה! מזגת לעצמך לבד לשתות!”) כדי שהם יוכלו לנכס אותם לעצמם ולדעת שהם כאלה.
  3. לקבל את הילד שלנו כמו שהוא (נופל, טועה, מבלבל, נכשל…). בבית שלנו אין תנאי קבלה! אנחנו לא מקבלים את הילד רק בתנאי שהוא… (תלמיד טוב/ כדורגלן מצטיין/ מוזיקאי מחונן…).
  4. לאפשר לילדים לבטא רגשות שונים, לתת שם לרגש (“אני מבינה שאתה עצוב. זה באמת עצוב כאשר הדג מת”, ולא לבטל את רגשותיו בסגנון “זה בסך הכל דג, מחר נקנה חדש”; או: “אני שומעת שאתה מאוכזב. גם אני הייתי מאוכזבת אם הייתי מזמינה חבר והוא לא היה מגיע”).
  5. להאמין בילדים שלנו, במיוחד כשהם פחות מאמינים בעצמם ואומרים “אני לא יכול, אני לא יודע” (“אני מאמינה שאתה יכול לפתור את הבעיה”, “אני סומך עליך שתדע להתמודד”).
  6. להפריד בין העושה למעשה: להתייחס למעשה שהילד עשה ולתת לו להבין שאנחנו מאמינים שזה חד פעמי, ובפעם הבאה יכול להיות גם אחרת (“אני יודע שאתה חבר טוב ויודע לחלוק. רוצה לספר לי למה הפעם לא רצית לשתף את דנה במשחק?”).
  7. לדעת שמטעויות לומדים ולא על טעויות משלמים. כשהילד עשה טעות הוא יבין אותה באמצעות התוצאה (למשל: לא למד למבחן ולא הצליח; חטף צעצוע לחבר והחבר לא רצה לשחק איתו). אין צורך להוסיף על כך ב”אמרתי לך! בפעם הבאה תקשיב לי!”, אלא לנחם, לחבק ולהיות שם בשבילו. הוא מתוסכל גם ככה.
  8. להדגיש את המאמץ, ההשקעה והדרך שהילד עשה ולא את התוצאה (“זה לא היה פשוט בכלל, נדרש הרבה אומץ כדי לדבר בטקס מול כל התלמידים”, במקום “זה שטויות, ממה חששת?”; או: “ראיתי את המאמצים שהשקעת כדי ללמוד למבחן”, במקום ה”למה 98 ולא 100″ הידוע).
  9. להימנע מתוויות, לא לתייג את הילדים (לא לומר “אתה תמיד הורס/ מציק/ מרגיז/ מאחר…” וגם לא “אתה אף פעם לא מצליח/ נחמד לאחיך/ מתנהג יפה…”).
  10. בלי אבל ובלי חבל! כשמוסיפים אבל אחרי העידוד, זה הורס הכל! (כדוגמת “אני שמחה שקיבלת מצוין בחשבון, אבל למה רק טוב באנגלית?”).
  11. לא להשוות לאחרים (“וכמה קיבל דני?”) או לעצמנו בגילו (“כשאני הייתי בגילך…”).
  12. אנחנו לא מושלמים, נכון? לכן אל לנו לצפות מילדינו שיהיו מושלמים!

אז מה העניין עם כל הכבוד?
זה בסדר להגיד לילד “כל הכבוד” או “אתה אלוף”, השאלה היא מה הילד יבין מזה. כדי לחזק התנהגות שאנחנו רוצים שהילד יחזור עליה, לא מספיק להגיד “וואו, את מדהימה”, כי היא לא תדע במה בדיוק היא מדהימה או על מה מגיע לו כל הכבוד. חשוב להצמיד לשבח הזה הסבר קצר, בסגנון: “כל הכבוד ששיחקת בשקט ונתת לתינוק לישון”, או “את מארחת מדהים. ראיתי איך חלקת עם החברות שלך את המשחקים בנדיבות רבה”. כדאי לפרט לילד על מה אנחנו מתלהבים כדי שיידע לחזור על כך שוב.
עידוד: האתגר
זה לא פשוט לעודד ובהתחלה זה עלול להישמע קצת מלאכותי, אבל גם כשלומדים לדבר בשפה חדשה קצת מגמגמים עד שמדברים שוטף. בהמשך גם לא נצטרך להשקיע כל כך הרבה אנרגיות. ברגע שהילדים מבינים מה הם עושים טוב, הם יפתחו את הקול הפנימי הזה שמאיר להם מבפנים את הדרך הנכונה. נסו, מה יש לכם להפסיד?


הכתבה פורסמה ב-Ynet הורים 28.3.2016

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

איך שומרים על קשרי משפחה?

אומרים שמשפחה לא בוחרים, לא את המשפחה שנולדים לתוכה וגם לא את המשפחה שמתחתנים איתה, אך בייחוד בתרבות הישראלית, המשפחה היא חלק אינטגרלי מחיי היומיום

קרא עוד »

אל תחליטי עליי!

מי לא מכיר את המשפט שבכותרת? ילדים אומרים זאת משום שכך הם באמת מרגישים! בעולם שלהם המבוגרים קובעים, מחליטים ואומרים להם מה לעשות, ומשאירים להם

קרא עוד »

אמא (לא) יודעת הכול

צריך הרבה אומץ כדי להודות שאני לא תמיד יודעת הכול. כי אמהות תמיד יודעות מה טוב לילדים שלהן, לא?רוני לנגרמן זיו אנחנו בטוחות שאנחנו יודעות

קרא עוד »

איך אפשר לסמוך על הגננת?

לקראת פתיחת שנת הלימודים ראיינה אותי העתונאית מאיה פולק לכתבה “גננות במעקב” שהתפרסמה במוסף “שישבת” של “ישראל היום” – הראיון המלא כאן. אז כיצד הורים

קרא עוד »

בשם האהבה

לפני עשר שנים לא חשבנו שנירדם בכל ערב עם הילדים או מול הטלוויזיה. רוני לנגרמן זיו חוזרת להשקיע בזוגיות “זרקתי אותו מהבית!”, הנחיתה עליי חברתי

קרא עוד »

בוקר ראשון בלי אמא

איך להשאיר את התינוק בפעוטון בלי לבכות כל הדרך הביתה? רוני לנגרמן זיו אני זוכרת את היום הראשון שלו בגן. הפקדתי אותו בידיים רועדות בידיי

קרא עוד »

זה שיר פרידה

הילד מתקשה להיפרד בבוקר בגן, מה עושים? רוני לנגרמן זיו מכירים את התסריט שאנחנו מריצים לעצמנו בראש על הבוקר – אוף, בטח שוב יהיה קשה,

קרא עוד »

כל ההתחלות….

אין ספק, לשלוח את הילד לגן זה לא פשוט – בעיקר לנו ההורים הדואגים ויודעים שאין מי שיטפל בו טוב יותר מאיתנו. כמה עצות לימים

קרא עוד »

חזל”ש זה כאן ועכשיו

האחד בספטמבר חוזר ובגדול. איך מחזירים את הילדים לשגרת שנת הלימודים? רוני לנגרמן זיו אחרי שנתנו להם לישון עד מאוחר, לאכול בגדול ולשכוח מכל מה

קרא עוד »

כמה מילים על חוגים

האם למלא את הלו”ז של הילדים בחוגים? במה זה תלוי? ואיפה השיקולים שלנו (זמן, כסף) במשוואה? רוני לנגרמן זיו תפקידם של חוגים הוא לפתוח את

קרא עוד »

חוגים ואחים

מה עושים עם האחים כשהילד בחוג? איך הופכים זמן המתנה לזמן מתנה? רוני לנגרמן זיו דילמה מוכרת: לקחנו את אחד הילדים לחוג, יש עוד 45

קרא עוד »

“אז תלכו אתם לחוג!”

הילד ביקש לפרוש מהחוג, מה עושים? בודקים איתו את הסיבה האמיתית לבקשה, ומגיבים בהתאם רוני לנגרמן זיוחוג הוא פעילות פנאי, וכפעילות פנאי היא לתפיסתי נתונה

קרא עוד »

הורים בגן ילדים

למה חשוב כל כך לבנות יחסים טובים עם הגננת? ואיך עושים את זה? רוני לנגרמן זיו המשולש הורים-גננת-ילד הוא משמעותי מאוד. מדוע? אנחנו רוצים שלילד

קרא עוד »

ביי-ביי בייבי

גם אחרי שעוברים ימי ההסתגלות הרשמיים הראשונים, עדיין לא פשוט. לא פשוט להם להיפרד, לא פשוט לנו להשאיר ילד בוכה בגן, כולנו מותשים, אז מה

קרא עוד »

60 שניות על… תעודות

איך אנחנו מגיבים לתעודות של הילדים? רוני לנגרמן זיו בימים אלה הילדים שלנו מקבלים תעודות.האם אנחנו: א. אדישים לזה לגמרי; זה ממש לא מעניין אותנו.ב.

קרא עוד »

אני לבד!!

“אני לבד!” כדי שנוכל כולנו – הורים וילדים – להתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין, כדאי לתרגל בימים שנותרו לחופש מיומנויות עצמאות, כך שהילדים ייקחו

קרא עוד »

אז מה עושים בחופש?

אחרי שנגמרו הקייטנות והחופשות המשפחתיות, וקייטנות הסבא-סבתא למי שזכה, נשארו עוד כמה ימים ואפילו שבועות להעביר יחד בצוותא. אמנם חלקנו זוכרים שההורים שלנו לא עשו

קרא עוד »

לעשות כלום

מה אתה רוצה לעשות היום? כלום… כמה מחרפן אותנו כשהם בוחרים “לעשות כלום”?! רוני לנגרמן זיו “מה אתה רוצה לעשות היום?” “כלום” “אבל אתמול עשינו

קרא עוד »

צא כבר מהמסך!

אנחנו מתים שהילדים ייצאו קצת מהמסכים ויחוו ילדות כמו שאנחנו חווינו – של חברים וכדורגל. אבל הם חיים במאה ה-21 ונולדו עם הטאץ’ סקרין ביד…

קרא עוד »

כמו באמריקה!

כשהיינו ילדים, ראינו בסרטים ובסדרות הנעורים את נשפי סיום התיכון האמריקניים ורצינו גם. האם אנחנו מתחייסים לנשפי הסיום (הפרום) של ילדינו כהתגשמות החלום? רוני לנגרמן

קרא עוד »

מתמטיקה בימי קורונה

אנחנו חיים בתקופה לא פשוטה ממילא של התמודדות עם לחצי הקורונה, ובתוך כל זה לגשת לבחינת הבגרות במתמטיקה הנחשבת למלחיצה ביותר – זה בכלל לא

קרא עוד »

שקט, מתבגרים פה!!

מה עובר על הילדים שלנו פתאום, שברגע שינו את עורם? מה עובר עלינו בתקופה הזו? ומי הם זקוקים שנהיה עבורם? רוני לנגרמן זיו האם אתם

קרא עוד »

אז מה נשמע במשפחה?

אז איך קוראים לקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם – “שבט לוי”, “לה פמילייה” או “המשפוּחה”? כולנו בווטסאפ כל הזמן. טוב או רע? השאלה מה אנחנו עושים

קרא עוד »

זה כן לטלפון!

האם הילד שלכם מוכן לסמארטפון? 12 שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם לפני שאתם נותנים לילד טלפון חכם רוני לנגרמן זיו בן כמה הוא?יש הבדל גדול

קרא עוד »

שיעור כלכלה

באיזו גישה כלכלית אנחנו נוקטים בבית? האם יש אג’נדה מאחורי החינוך הכלכלי שלנו? רוני לנגרמן זיו יש שתי אסכולות בחינוך כלכלי. האחת אומרת – נקנה

קרא עוד »

אני והחבר’ה

“הוא כל הזמן עם החברים, מה יהיה? איך הוא ילמד?”, זה אולי נשמע כמו משהו שדור ההורים שלנו אמרו לנו, אבל כשאנחנו מחליפים את המילה

קרא עוד »

מכת בכורים

אמא שלי תמיד אמרה שחבל שאי אפשר להתחיל עם השלישי, כי עם הבכור עושים את כל הטעויות. אז מה כבר עשינו?! רוני לנגרמן זיו טעויות

קרא עוד »

כולם בסדר

איך משפיע סדר הלידה על אופי הילדים? האם נזדהה יותר עם הילד שנולד במקום שלנו במשפחת המוצא? ומה לגבי בן הזוג? יצאנו לעשות סדר רוני

קרא עוד »

לנגב לך את הדמעות

הילד שלנו חוזר הביתה בפרצוף נעלב: “הוא לקח לי”, “היא עשתה לי”, “היא אמרה לי”, “הם לא שיתפו אותי” – ואנחנו מתכווצים מבפנים: איך מישהו

קרא עוד »

החשש הגדול – חרם

יותר משאנחנו חוששים להצלחת ילדינו בלימודים, אנחנו דואגים למצבם החברתי. ומה אם לא יקבלו אותם? ומה אם ידחו אותם? הורים רבים סוחבים מילדות חוויית חרם

קרא עוד »

עונת הפסטיגלים

קניתם כרטיסים לפסטיגל? מחכים לרגע האחרון? או שאתם ממש לא בעניין? איך לבלות בחנוכה ולהישאר ביחסים טובים עם הילדים רוני לנגרמן זיו ללכת או לא

קרא עוד »

חג גדול ל…ילדים?!

האם לחפש את התינוקות שלנו בפורים? או: מתי הזמן הנכון להלביש לילדים תחפושות? רוני לנגרמן זיו מצטערת להיות הפארטי פּוּפּר והדודה הפולניה, אך כנראה שמישהו

קרא עוד »

עבדים היינו?!

הילדים יוצאים לשבועיים וחצי של חופשת פסח (פרומו לחופש הגדול…) ועימם גם העבודות לחופש, שגורמים לנו לתהות שוב: של מי השיעורים האלה?! רוני לנגרמן זיו

קרא עוד »

אמא’לה, פורים!

5 עצות שיעשו לכם את החג קצת פחות לחוץ, וקצת יותר שמח רוני לנגרמן זיו 1. התחפושת הראשונה שלי: תינוקות, פעוטות וילדים קטנים מומלץ להלביש

קרא עוד »

סיי צ’יס!

ילדים מתוקים – יש! תחפושת מושקעת – יש! החלטתם להנציח את הרגע בצילומי משפחה מקצועיים. איך רותמים את הילדים לשיתוף פעולה עם המצלמה? רוני לנגרמן

קרא עוד »

איך ליהנות מחופשת החגים?

ארבע עצות שיעזרו לנו לקחת נשימה לפני חופשת החגים הארוכה, ולא יחייבו אותנו לרוץ מאטרקציה אחת לשנייה. מועדים לשמחה רוני לנגרמן זיו לנצל זמן כמותכל

קרא עוד »

8 קטנות על חנוכה

פוחדים מהחושך ולא רוצים להשתתף במסיבה, אבל רוצים ללכת לכל הפסטיגלים, לאכול ים של ממתקים ואין-סוף סופגניות מעוצבות, ובעיקר לא מפסיקים להסתובב? הורים, ילדים וחנוכה

קרא עוד »

אבל אבא הסכים לי!

אתה מרשה ממתקים לפני האוכל ואת לא; את מרשה להם לראות טלוויזיה בבוקר ואתה לא; אתה חושב שחשוב שלילדים יהיו צעצועים של כלי נשק, ואת

קרא עוד »

חזל”ש מהחל”ד

סיימתם את חופשת הלידה ואתם מתכוונים לחזור לעבודה? אל תצפו שהשגרה תחזור להיות כמו שהייתה לפני הלידה. אז איך משלבים עבודה, בית וטיפול בתינוק? הסוד הוא בתיאום ציפיות

קרא עוד »

שם-טוב אימפריה

בחירת שם לילד זו אחריות גדולה: האם לבחור בשם נפוץ שיכולים להיות עוד ארבעה כמוהו בגן, או בשם מקורי וייחודי, שעלולים לא להבין? כמה נקודות למחשבה לפני ההחלטה החשובה

קרא עוד »

בונדינג מהרגע הראשון

בימים הראשונים שלאחר הלידה ההורים הטריים עסוקים בעיקר בפן הטכני: לומדים לחתל, להאכיל, לרחוץ, להרים לגרעפס. ומה עם הפן הרגשי, ההיקשרות? כמה פעולות קטנות שעובדות על הבונדינג עם התינוק מרגע הלידה

קרא עוד »

נהיה בקשר