באיזו גישה כלכלית אנחנו נוקטים בבית? האם יש אג’נדה מאחורי החינוך הכלכלי שלנו?
רוני לנגרמן זיו
יש שתי אסכולות בחינוך כלכלי. האחת אומרת – נקנה לילד מה שהוא צריך; אם הוא רוצה משהו – שיבקש, ואנחנו נשקול אם לקנות או לא; מהצד של ההורה זה נותן לו שליטה על מה הילד צורך (מוצרים ושירותים), ועם זאת זה עלול לגרום לקונפליקטים כשהילד רוצה משהו וההורה לא מרשה.
האסכולה השנייה אומרת – ניתן לילד תקציב קבוע (דמי כיס) ושיקנה מה שהוא רוצה. השאלה מה קורה כשהוא רוצה לקנות משהו שלא מקובל עליי. אם זה מוצר מסוים שלדעתי לא מצדיק את המחיר (למשל ג’ינס ב-500 שקל) או אם הרכישה שלו תשאיר אותו עוד שעות ליד המחשב, למשל הרחבה/ שדרוג למשחק מחשב; אם זה לצאת למועדון שלא מתאים לדעתי שהוא יסתובב שם, וכלה באמת בדברים מסוכנים יותר כמו אלכוהול, סיגריות, נרגילות וכו’. ואז הוא יגיד “זה הכסף שלי ואני קובע”, ואז איפה האמירה שלי כהורה, אם החלטתי לתת לו את הכסף טשיעשה מה שהוא רוצה?
אז נכון, זה הכסף שלך ואתה קובע – עד גבול מסוים. כי אני ההורה כאן לשים את הגבולות. זה התפקיד שלי לשמור עליך, וגבולות שומרים עלינו. התפקיד שלי להגן עליך – על בריאות הגוף והנפש שלך, על הבטיחות שלך ועל הביטחון הרגשי שלך, שלא תיפגע. ואם לדעתי אתה עלול להיפגע, אני כאן כדי לשים את הגבול.
השאלה אם זה רק משהו שלא עולה בקנה אחד עם הערכים שלי, למשל, אני נוהגת לקנות בגדים במחירים מוזלים ולא לנופף במותגים, והילד מתעקש לבזבז את כל דמי החנוכה שלו על ג’ינס אחד? האם זה מקום שאני יכולה להרשות לו את המרד הזה, אחרי שאמרתי את דעתי וגם נתתי דוגמה בהתנהגות שלי לערך הזה, כי אני לא קונה מותגים.
אם זה המרד שלו כרגע, אני יכולה להרשות לו את זה ולתת לו את הבחירה – ושיישא בתוצאות. כלומר אם הוא בזבז את כל דמי הכיס על ג’ינס והוא רוצה ללכת לסרט, אני יכולה לומר – “סיימת את דמי הכיס שלך, לי אין יותר”. ולתת לו לשאת בתוצאות מעשיו – וזה לא עונש, כי הסברנו מראש.
בגדול, כשילד מקבל סכום כסף גדול כמתנה מבני המשפחה, למשל לבר מצווה, לחג או ליום הולדת, אפשר לשבת יחד ולעשות תוכנית. קודם נציע לו לרשום את רשימת החלומות/ ה”וויש ליסט” שלו – מה היה רוצה לקנות/ איך היה רוצה לבלות/ – בקיצור מה היה רוצה לעשות עם הכסף. נשאל האם באמת הוא רוצה את זה וזה ממש חשוב לו, או זה רק “כי לכולם יש” – ואז איפה אנחנו עם המסר של “לכולם יש”. האם אני צריך להיות כמו כולם או ייחודי? וזה לפעמים גם חשוב לאפשר את ההרגשה הזאת של להיות כמו כולם כי לקבוצת השווים בגיל ההתבגרות יש משקל משמעותי.
אז נשב עם הילד עם הרשימה, נשלח אותו לבדוק כמה עולה כל דבר – האם אפשר להשיג במבצע או בזול יותר אם קונים און ליין, גם אם תקבל את זה כאן ועכשיו.
ומה הילד לומד? תכנון כלכלי, תעדוף, השוואת מחירים, בדיקת צריך מול רוצה, בדיקת אני מול החברה, דחיית סיפוקים.
חינוך כלכלי מתחיל מגיל מאוד צעיר. כשאנחנו משתפים את הילדים בהחלטות כלכליות האם לקנות או לא לקנות, הולכים איתם לסופר ומשווים יחד מחירים של מוצרים, נותנים להם 10 שקלים למתקנים בקניון או לקנות משהו בקיוסק, ולא מזרימים ככל שהם רוצים.
חברת השפע מאוד מפתה, נורא קל לנו להיענות להם כי בסך הכל יש לנו, ומה זה בשבילנו עוד 50 או 100 או אפילו 500 שקל… אבל המסר שעומד מאחורי ההתנהלות הכלכלית שלנו חשוב יותר.
יש הורים שמפצים את עצמם באמצעות הילדים, שהרגישו שבילדותם לא היה להם, ומחליטים שהם ייתנו לילדים שלהם הכל. אבל מה הילדים לומדים כשאנחנו “נותנים להם הכל”? הם בעיקר לא לומדים להעריך, הם בעיקר לומדים שאין גבול, שתמיד ניתן להם, ושהם אף פעם לא יצטרכו להתאמץ. וכל אלה לא יכינו אותם לחיים האמיתיים. כי בחיים האמיתיים יש בחירה, ובכל בחירה יש ויתור, ובדרך כלל אתה יכול לקבל או/או ולא גם וגם, ובדרך כלל אתה צריך לעבוד ולהתאמץ בשביל הכסף שלך.
*הכנה לראיון לתוכנית צבע הכסף רשת ב’, 27.11.19
