לאהוב את החופש הגדול? טוב נו, אולי הגזמתי. 10 סיבות להתיידד עם החופש הגדול, לעשות לו לייק, או לפחות לא לטפס על הקירות מעצבים. ללמוד לראות את הטוב שבחודשיים הבאים מתחיל עכשיו
רוני לנגרמן זיו
אנחנו יכולים לזכור איך כילדים – ממש כמו הילדים שלנו היום, היינו סופרים את הימים עד תחילת החופש הגדול, מחכים בקוצר רוח לחודשיים של בטלה ובהייה מול המסך, פלוס מינוס קייטנה כזו או אחרת, חוברות מאוסות לחופש והרבה ענבים-אבטיח ים-בריכה. היום כשאנחנו הורים, אנחנו מתקשים להסתכל על החודשיים האלה בהנאה, כשכל מה שאנחנו רואים מול העיניים זה כמה יעלו לנו הקייטנות, ועוד כמה זמן אחר כך נמשיך לשלם על החופשה המשפחתית והאטרקציות שבין לבין, איך נתרץ עוד הפסד יום עבודה, ואיך נג’נגל בין המטלות לילדים שדורשים את שלהם, ובצדק.
לכן, אני מודה, ישבתי כמה דקות מול הדף הריק, בימים אלה של סוף יוני וארגוני התוכניות לחופש/ מסיבות סיום ומתנות למורות ושאר ירקות, וניסיתי לחשוב למה אני כאמא אוהבת את החופש הגדול. ואז הכנתי לעצמי כוס אייס קפה גדולה והסתכלתי על החצי המלא שלה, נזכרתי והתרווחתי בהנאה: יש, החופש הגדול בא!! כן, הכול תלוי בזווית הראייה.
הפטור מהסנדוויצ’ים: אני לא יודעת למה זה נחשב כזה עונש, החמש-עשר דקות האלה בבוקר שאנחנו מכניסים טוסט לטוסטר, מורחים חומוס בפיתה, שוטפים פרי ואורזים הכל בשקיות קטנות, אבל הפטור מכריכי הבוקר הוא אחת ההקלות הגדולות ואחת ההנאות הגדולות של החופש הגדול.
הגאולה מהצלצול: אף אחד בעולם לא נהנה מהתארגנויות הבוקר. קריאות השכמה, ניעורים, צעקות – כל המשפחות הממהרות להגיע לפני הצלצול דומות זו לזו בלחציהן. גם אם אנחנו נשבעים שהבוקר ניקח את זה רגוע – ברבע לשמונה כשהילדים עוד לא נעולים בנעליהם, אנחנו על קוצים והטורים עולים. חודשיים של חופשה מלחצי הבוקר כבר עושים טוב על הלב.
המונה כבר לא דופק: טקסי-מאמי יצאה לחופשה, לפחות בכל הנוגע להסעות לחוגים. להוא יש ג’ודו בזמן שההיא הולכת לבלט, זה בחוג ציור וההיא בחלילית, מפה לשם, משם לפה ובחזרה, להביא, להחזיר ולהספיק בזמן, ולמצוא מה לעשות עם הקטן בזמן ההמתנה. חלקנו בקושי מספיקים לנחות הביתה מהעבודה, וכבר יוצאים לסבב הסעות בשכונה, כשעל גבנו תיק עם ציוד לחוגים ועוד אחד שמכיל צעצועים ואוכל לאחים הפעוטים, שנאלצים להיסחב לסיבוב הזה איתנו, עצבניים לא פחות. זהו, מעכשיו ולחודשיים הבאים, אנחנו נקבע מה לעשות באחר הצהריים הפנויים.
כאן לא לומדים: כמה מאיתנו חוזרים הביתה עם ראש מפוצץ ממידע מהעבודה, ומבלים עוד שעתיים לשנן מילים באנגלית להכתבה, להכין מצגת בהיסטוריה או ללמוד למבחן בתורה? אמנם חשוב ללוות את הילדים במטלות הלימודים כאשר הם זקוקים לנו, אבל כשעומס הלימודים גובר, גם לנו לא תזיק חופשה מהלימודים (שלהם).
תלבושת אחידה: הפעם זו פנייה אישית למנהלת בית הספר של הילדים שלי – רינה יקרה, בכל לשון של בקשה, אנא ותרי על חובת החולצה הלבנה! בכל יום שישי, שתי חולצות תלבושת אחידה חדשות מהחנות, חוזרות מבית הספר מטונפות בבוץ, שוקולד, פטל ושאר מריעין בישין, שלא יורדים בכביסה ולפעמים גם לא באקונומיקה. איזה כיף, חודשיים בלי חולצות לבנות!
עת להתחדש: איך אני אוהבת את הקניות לקראת שנת הלימודים, זה לא עבר לי מאז שהייתי ילדה. להריח את הקלמרים החדשים, לדפדף במחברות, לבחור מדבקות למחברות. אני אפילו נהנית לעטוף את הספרים. רצוי לשתף את הילדים בחוויה כדי שזה יהיה עבורם חלק מהמעבר וההכנות לשנה הבאה, להעלות את רמת ההתרגשות והשמחה מההתחלה החדשה.
זמן איכות משפחתי: כשהמחויבות יורדות, הריצות מתמעטות ועמן גם הלחצים, הימים מתארכים והזמן שלא חייבים לעשות בו כלום הולך וגדל – אפשר להקדיש יותר לביחד משפחתי: חופשה, טיול או סתם אחר הצהריים לאכול גלידה בלי שחייבים להגיע לאנשהו מתישהו, זה מהנה ומרגיע. כיף להרגיש את הביחד, את המשפחתיות, שלא כל אחד שקוע בטרדותיו.
זמן לראות אנשים שהמון זמן לא ראינו: דודים וקרובים רחוקים אחרים, חברים שלא גרים בסביבה ועוד אנשים שאנחנו ממש אוהבים אך לא יוצא לנו להתראות איתם בשנת הלימודים, זה הזמן לקבוע להיפגש, בלי למהר לחזור כי מחר צריך לקום מוקדם ללימודים. זה גם הזמן שחברים ברילוקיישן באים לבקר בארץ – ואפשר להיפגש איתם בכיף ובלי לחץ שאנחנו צריכים ללמוד עם הילד למבחן של מחר.
זמן איכות זוגי: שולחים את הילדים לקייטנת סבא וסבתא, ככה ליומיים-שלושה/ שבוע-שבועיים כדי שיחליפו אווירה וישחקו במחשב בבית אחר? גם אנחנו! סבא וסבתא גרים רחוק? גם שלנו! אז בואו נצא לבלות, רק שנינו או עם חברים, בלי הילדים.
זמן איכות לעצמי: לעשות כל מיני דברים שרציתי לעשות ותמיד היתה מחויבות אחרת. עכשיו תורי ללכת להופעה, לסדנה, להרצאה, לחוג, לקפה עם חברות… לקחת חופש (לעצמי) מהחופש (שלהם).
*חודשיים בלי הווטאסאפ חפירות של אמהות הגן/ הכיתה/ ועד ההורים (ואל תמחקו את המיותר כי אין) נחשב גם הנאה צרופה, לא?
הכתבה פורסמה ב-Ynet הורים, 4.7.2014
