האם למלא את הלו”ז של הילדים בחוגים? במה זה תלוי? ואיפה השיקולים שלנו (זמן, כסף) במשוואה?
תפקידם של חוגים הוא לפתוח את הילדים לעולמות שאינם נחשפים אליהם בדרכים אחרות, לתחומים שלנו ההורים אין הידע, היכולת או הפניוּת ללמד אותם, או לעזור להם לפתח תחום שבו הם מראים עניין או כישרון מיוחד.
עם זאת, לדעתי:
- החוג צריך להיות מקור להנאה של הילד
- להגיע מהרצון שלו
ו-3. להתאים ליכולת הכלכלית והטכנית של המשפחה.
ואתחיל מהסוף: אם למשל לא מתאים לי כאמא לבלות מדי אחר הצהריים בשירותי הסעות, אציע לילדים לבחור חוגים במרחק הליכה מהבית.
גם התקציב משחק תפקיד, לכן למשל נאפשר לכל ילד לבחור עד שני חוגים או עד סכום מסוים. זה מלמד אותם בחירה ממספר אפשרויות, ושאי אפשר לקבל הכל בחיים.
ואם הילד לא רוצה אף חוג, האם לשחרר או “להכריח”?
שני עקרונות חשובים מנחים אותנו:
הראשון, לבחור את המלחמות שלנו – עד כמה חשוב לנו שהילד יילך לחוג? ומה הערך שעומד מאחורי זה? והשני, אנחנו מציבים את המסגרת, והילד בוחר בתוכה. להסביר לילדים למשל: “חשוב לי שתלך לחוג ספורט כדי להפעיל את הגוף, אתה מוזמן לבחור כדורגל, קפוארה או היפ-הופ”; להעביר לילד את הערך שעומד מאחורי הבקשה שלנו שיילך לחוג, ולא להכריח, כי בכוח זה לא עובד.
ומה לעניין מחויבות?
הילד ביקש חוג, קנינו את כל האביזרים והתלבושת, ואחרי חודש הוא החליט לפרוש? אפשר להחליט מראש שאני רוכשת את כל האביזרים והתלבושת אחרי כמה שבועות כשראיתי רצינות ומחויבות מצד הילד ולא מייד, ועד אז משאילה/ שוכרת; ואפשר גם ללמד את הילד מחויבות מהי – לשתף אותו בתהליך, להסביר לו ששילמתי מראש על מספר שיעורים ולכן גם הוא מתחייב להישאר לפחות עד… (חנוכה/ פסח/ סוף השנה).
ועם זאת חשוב להיות אמפתיים ולנסות להבין מדוע הוא רוצה לפרוש מהחוג – אולי באמת יש בעיה קונקרטית?
הכתבה פורסמה בלאישה 19.9.2016
